צועדת מחדש

המורה שלי לא פראייר.

הוא רואה גל מתקרב וגולש עליו.

"תראי" , הוא פונה אליי, "בנות נוהגות יותר טוב מבנים. זה מוכח."

"מה? באמת?" אני משיבה לו בפליאה. הוא בכל זאת גבר.

"כן. אבל, לבנים יש תפיסה שונה. הם קולטים בהתחלה מהר יותר, אבל מאוחר יותר באה נפילה."

"מה הכוונה?" התעניינתי.

"תראי, בנים יכולים לשאול אחרי מספר שיעורים האם אפשר להגיע בהילוך ראשון למאה קמ"ש." ~אני מגחכת~ והוא ממשיך: "אצל בנות זה פשוט לא קורה!"

הוא רואה עליי הכל, האליטיסט הזה. אולי בגלל זה אני אצלו.

הוא דיבר על "רפי שכל" שהקימו כאן מכון כושר.

"הרי לך יש פי כמה יותר שכל מהם!" הוא אומר ומסתכל בי משועשע.

"מה את מרימה שם גבה?"

"לא, אני פשוט חושבת שאתה קצת שקוע בסטיגמות. הם בכל זאת מנהלים מכון משגשג."

"אני? מה איתך? בנאדם בא אליהם, הם אומרים לו 200 ש"ח לחודש והוא מוריד אותם ל150 בקלות."

"באמת?" עניתי מאוכזבת אחרי שהצלחתי לבטל רק את דמי הביטוח ולא להוריד אותו במחיר.

"בטח! ומה עם כל האנשים שבאים להתעמל ולפתח שרירים? כולם רפי שכל!" הוא קבע ישר, אך חזר בו עם הרמת גבה נוספת מצידי ואמר: "חוץ מאלו שהולכים על ההליכונים, כמובן."

התלבטתי האם להזכיר את אביב שלי, שכאמור מתאמן במכון כושר. לזכותו של המורה לנהיגה יאמר שאביב אכן מאבד תאי מוח לטובת תאי השרירים.

לפני כן היתה לו שיחה עם אישתו. הוא ניסה להרגיע אותה, אבל היא התעצבנה עוד יותר. אמרתי בחיוך שנשים זה עם נורא, והוא ענה: "אתן הנשים יש לכן בעיה אחת. אם משנים לכם את התוכניות אז הכל מתפוצץ! את מבינה? היא התקשרה לתת לי הרצאה על זה שלא הכנתי לבנות ארוחת צהריים. אין לה זמן להכין להן אוכל\לקחת אותן לפלאפל, אבל לצעוק יש לה זמן."

חייכתי לעצמי, ועניתי שאכן כך. נזכרתי באביב שלי, שפעם אחת העיז לשנות לי תוכנית ואני בתגובה לא דיברתי איתו או לחילופין כעסתי עליו. מה זה כעסתי עליו? נבחתי עליו באמצעות הטלפון עד שהוא נכנע לתנאים שלי (מואהאהאה).

את השיעור התחלנו בזה שהוא לימד אותי על ההילוכים, ולצורך העניין הוא הזיז לי את היד. הדבר גרם לי להירתע, והוא קלט ישר. הוא סימן לי על היד עד איפה מותר לו לגעת בי (קצת אחרי מפרק היד), אלא אם כן אני שמה את היד שלו. נרגעתי.

את השיעור סיימנו במספר הערות:

"לא, בטח! עכשיו זה שוב אני ששם רגל על הגז!" (אחרי שהאשמתי אותו בכל פעם שלחצתי על הגז או על הקלאץ יותר מידי)

"להוריד רגל מהגז.. להוריד רגל מהגז!!!!" (ההתמכרות שלי ומנגד הדרישות שלו)

"רגל על הקלאץ... לשחרר לאט... ואז לגז!" (הידד!!!! התחלף רמזור!)

"אל תשחקי איתו! תלחצי!"

ולקינוח: "יחסית את ברמה גבוהה מאוד, ואם תמשיכי ככה תסיימי מהר מאוד."

(חלק ניכר מהנסיעה הוא לא נגע לי בהגה\גז)

נעלמתי קצת מהבלוגספריה, ובעיקר מהבלוגים האהובים עליי. לא פרסמתי פוסטים ולא הגבתי. אני מרגישה די רע עם זה שלא הגבתי לכם. מרגישה יותר רע עם זה שאני מפרסמת מבלי להגיב לכם.

אני קוראת אותכם כמה שאני יכולה, אבל לא מגיבה מחוסר זמן.

אז מה מעסיק אותי? בעיקר הבגרויות שיש לי בבמוצע כל 3 ימים (במקרה הטוב), העבודה בסוציולוגיה שכבר הגשתי, בייביסיטר ואביב שלי.

לדוגמה, את השבוע שלי אני מתחילה מחר ב-11 בבוקר- בגרות על העבודה בסוציולוגיה.

16 וחצי בייביסיטר עד 21 וחצי. יום שני יש לי בגרות באזרחות בשעה 14 וחצי. אחר כך אביב בא אליי. ביום רביעי ב-6 וחצי אני נוסעת לעשות תאוריה. בינתיים מסתמן שיש לי יום שלישי פנוי- שאותו אם כן אקדיש לכם וללימודי תאוריה. ליתר דיוק, אקדיש לעצמי. זאת אחת ההנאות הגדולות ביותר שלי לקרוא אותכם. זהו. עד ה-26 שזאת הבגרות בספרות אין לי כלום (מיום רביעי), ואני מקווה שאוכל להיות יותר פעילה.

הודעות נוספות:  לכולם. ופט, התמונה מקסימה.