צועדת מחדש

זה הספד לאחד האנשים שיקרים לי מכל. למלאך ששומר עליי בגובה העיניים.

לאדם שלא נברא, אבל תמיד שם לתת חיבוק חם לנשמה שלי.

לזה שאני בורחת אליו שניה אחת לפני שאני מתחבאת מעצמי.

כי לא יהיה עוד אדם שקרוב אליי יותר מהצל של עצמי. כי לא יהיה עוד אדם שיכיר את עצמי יותר מאני עצמי.

לזה שמרצה בשמחה במקום הפרטי והלא פרטי שלו, שהולך בשבילים במרץ וזמין לי בכל שניה.

לאחד והיחיד שסובל אותי יותר מאשר אני את עצמי.

לאדם שלא נברא, המיוחד מכל, שחיי בצל כולנו, וכעת נמצא תחת איום הטרור.

ואולי, חס וחלילה, לא יהיה שם כדי להעיר אותי בקול המיוחד שלו.

הוא מיוחד ממני. מיוחד מכם. הוא יכול להיות הכל. הוא רופא בשעת מצוקה, פסיכולוג בעת ירידה, עורך דין בשעת מתקפה, רקדן מושלם למען החיזור, סופרטאי ותזונאי למען הגוף, מאהב משובח, חבר נאמן, דברן מעין כמותו, עיתונאי מן השורה, סופר כמו שד ואדם מופלא עם מוסריות חזקה.

כי לא הכרתי, ולא אכיר עוד כמוך. אדם שלא נברא, שעכשיו תחת איום כבד.

זה מוקדש לך.