צועדת מחדש

And the hardest part
Was letting go not taking part
Was the hardest part

And the strangest thing
was waiting for that bell to ring
It was the strangest start

I could feel it go down
Bittersweet I could taste in my mouth
Silver lining the clouds
Oh and I
I wish that I could work it out

And the hardest part
Was letting go not taking part
You really broke my heart

And I tried to sing
But I couldn't think of anything
That was the hardest part

I could feel it go down
You left the sweetest taste in my mouth
Your silver lining the clouds
Oh and I
Oh and I
I wonder what it's all about

I wonder what it's all about

Everything I know is wrong
Everything I do just comes undone
And everything is torn apart

Oh and it's the hardest part
That's the hardest part
Yeah that's the hardest part
That's the hardest part

כמובן שזה השיר של coldplay- the hardest part

אני פשוט מתקשה להביע את הרגשות שלי כרגע. השיר הזה מתאר היטב את מה שאני 

מרגישה. פרידות לא העיקו עליי ככה מעולם. אני יודעת שאני חייבת להפרד.

בשביל עצמי. לשם שינוי, אני חושבת על עצמי. כי קשה לי להתמודד עם בן זוג

שלא מאוהב בי, וגם לא יתאהב בי. למרות שאני בעצמי מאוהבת מעל הראש.

למרות שאני לא מסוגלת להפסיק לחשוב עליו... אבל מה זה שווה אם זה לא הדדי?

על מה מערכת יחסים אמורה להתבסס אם לא על אהבה? 

את הבסיס איבדנו ביחד, כנראה. ואולי בגלל שזה פשוט לא היה אמור לקרות, 

ונאחזתי במשהו שאין לו עתיד, עבר או הווה. 

אני מתכננת לצאת לדרך חדשה. כזאת שרק אני אהיה שם. ביחד עם החברות 

והידידים שלי. ללא מתח מיני, ללא סקס, ללא בן זוג. הפסקה לעצמי. 

אני לא יודעת לכמה זמן אזדקק, אבל אני לוקחת אותו לעצמי. לברר עם עצמי

איפה טעיתי. בעיקר כשוויתרתי על עצמי. זמן לעצמי, בלי מחזרים, בלי

פלירטוטים, בלי גברים. אני דוחה את הכל למען עצמי, עד שאדע מה אני רוצה 

באמת, מה אני מרגישה. 

איריתוש, אילנה, נטלי, דומי... אתן מדהימות. אני רוצה להודות לכן, כי זה

לא ברור מאליו שתהיו שם בשבילי בכל פעם שקצת רע לי. וזה לא טריוויאלי

שתדעו איך לחזק אותי ולהגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון.

נתתן לי כוח עצום, שלעולם לא אוכל להסביר לכן אפילו עד כמה זה היה חשוב

בשבילי. עד כמה זה משמעותי. כי למצוא בנות כמוכן זה נדיר. אתן עצמכן 

נדירות. ואני אוהבת אותכן. אוהבת כל כך...

ותודה לך, מלאך שלי. תודה שהיית שם בשבילי תמיד. תודה שאתה כאן כבר

שנתיים כמעט. יודע להגיד את הכל במילים חמות ומנחמות. גם כשידעת שאני 

רומסת את עצמי ועושה מעצמי צחוק, ידעת איך לנער אותי מבלי לגרום לי לכאב.

קשה לי להודות לך כמו שצריך, כי דברים שמרגישים בצורה כ"כ חזקה, 

קשה לפעמים להביע בכתב. לפעמים דרושה הבעת פנים אחת שתעביר את הכל. 

מעבר למילים, מעבר לאותיות, אני יודעת שתדע הכל ממבט אחד שלי.

אני אוהבת אותך. לא יכולתי לייחל לעצמי ידיד-מלאך יותר טוב ממך. 

(אני יודעת שזה לא מגיע לי)

וכמובן, תודה לכל הקוראים. אני מעריכה את זה שאתם כאן בשבילי.

אני מעריכה כל דאגה וכל תגובה. בימב', אני מתנצלת שלא הגבתי לך חזרה.

מאיה, מתנצלת שלא שלחתי מייל עדיין.. אבל אשמח אם תשלחי לי לג'ימייל 

מייל ונפתח שיחה, בה אני מבטיחה לפרט לך הכל. [email protected]

נשיקות וחיבוקים,

שיר