צועדת מחדש

ארוחת ערב משפחתית. ברקע וויכוח בנושא כוכב נולד. אני לא מבינה על מה הם מדברים. מרינה בכלל לא משו'. אני כמעט בטוחה שתקוע לה משהו באף כל פעם שהיא שרה, והיא פשוט לא הצליחה להוציא אותו עדיין. עד שהוא לא בחוץ, מז-ע-ז-ע! והיין של הקידוש? זוועתי. גורם לי לגעגועים עזים לקברנה סוביניון של יקבי רמת הגולן (מותג גולן).

אני לא מאמינה שאני הולכת לסגור שבת! עד כמה אפשר להיות מש"ק משמעת מניאק? כמה?!?!?!

 העיקר שזה חמ"ל.(: אני הולכת לחגוג.. בו-הו

שיחה עם ידיד מהצבא, במסנג'ר הצבאי:

"תגיד, סיפרתי לך שנפרדתי ממנו לפני כ-3 שבועות?"

"ועכשיו חזרת אליו?"

"אה, כן.."

אני איתו. והוא מקניט אותי: "שמנה!" ואחר כך תופס לי בחבלים (הו, כן. חבלים.. חבל שאכלתי את המקופלת. הו, כמה חבל שאכלתי את הפסטה ברוטב שמנת. הו, כמה חבל שהכנסתי משהו לפה.).

"נשית", אני מסבירה לו, ומנסה לתפוס לו בשומנים, שלא ממש קיימים, כדי להוכיח שהוא בעצמו שמן. אבל לעזאזל, הוא סתם גרגרן עם מזל.

ואחרי כמה דק' ארוכות אנחנו מתנשקים... הוא לא מרגיש את הפרפרים שלי, אבל הבטן שלי מתהפכת מרוב התרגשות. כמה שהתגעגעתי... למגע ידיו... לשפתיו הרכות... אף פעם לא נישקו אותי כל כך טוב.

אחד מהרבנות קרא לי בכף היד. הוא דיבר על זה שהיד שלי נורא מוזרה. קו החכמה והאושר שלי קצרים בצורה שונה. נבהלתי. קו החיים לעומת זאת ארוך (ארוך מידי).

"אז מה? אני גם טיפשה וגם לא מאושרת?"

"לא לא.. מה פתאום... תראי, זה מאוד מוזר. זה כאילו שתתחילי להתפכח רק בגיל 20. כלומר, עד אז חיית בבועה. את מאוד תמימה. את עדיין מאוד תמימה. זה מראה שמשהו השתנה\ישתנה אצלך מאוד בגיל 18-20. תראי, קו החכמה שלך מתחיל בגיל 18-20. מאוד מוזר."

"מה בקשר לאושר? יהיו לי חיים אומללים?"

הוא מסתכל על הכף יד שלי, ועונה: "לא לא! מה פתאום... יהיו לך חיים יפים... יפים מאוד...!"

נשימה עמוקה, ונשיפה של רוגע. "רגע.. אני אתחתן?"

הוא מסתכל וחוקר היטב את כף ידי, ואז פולט: "כן! יהיה לך בעל אחד", ומחייך לו. אני בעצמי נרגעת.

"רגע, מה עם ילדים? כמה יהיו לי? אני רוצה שניים!"

"שניים- שלושה.."

מיד רצתי לבשר על כך לשניים מהענף.

"היית שם? שמעת? אני הולכת להתחתן!!"

"כן... הייתי שם עד אחרי שהלכת..."

"אני לא מאמינה! איזו פתאטית אני! זה מה שחשוב לי? להתחתן??? מה אני צריכה גבר לכל החיים?!"

יצאתי בסערה.

אני לפני מחזור, מותר לי.

(וכשאני לא לפני, אני בזמן. ככה שתמיד מותר לי!)

זהו, חג שמח וכשר, צום קל, שנה טובה וכו...

בחיבה,

אני