צועדת מחדש

כשהגעתי למרפאה השינגימל בא לבדוק אותי, אולם השני צעק לעברו: "אה! זאת היא!" ואז הוא פנה אליי: "מה? 17 פעמים בשבוע את פה!" וכך עברתי לי מבלי שאצטרך לשלוף את החוגר בפוזת ה: "באמא ש'י אני רק צריכה רופא".

חוץ מזה.. חצוף! למה 17?? 20! ויש לי גם חצי מבית המרקחת, אז?!

 עשו לי עקירה. שן בינה... בפבואר אני כנראה אעקור 2 תחתונות נוספות.

העקירה עצמה היתה ממש שטות. למרות שהרבה אנשים הפחידו אותי בנוגע לרופאי שיניים הצבאיים, ובכלל זה נהייתה מעין סטיגמה כזאת. אז תנו לי לאשש אותה.

מה שהתחיל ב:"שמעי, אני לא רוצה להפחיד אותך, אבל לי עשו הרדמה ולא הרגשתי את כל הצד לכמה שעות!"

או אמא שלי בתגובתה ההיסטרית: "מה??? אבל למה??? מה? אוי ואבוי, למה? עקירה?"

הסתיים בזה שהרופא עשה לי הרדמה, שזה החלק הכואב... ומאחר ואסור לזוז, מצאתי את עצמי מזיזה את רגל ימין בעצבנות מה ודומעת כמעט כמו ממטרה (לא סתם, אני צוחקת.. דמעה אחת. מכובד!).

כמובן שהרופא התעלם ממני לחלוטין, יצא לדבר בפלאפון במשך רבע שעה על איזה אירוע משפחתי, חזר עצבני, הוריד את הכיסא ותוך דקה השן היתה בחוץ, והוא כבר סינן לעברי כשגבו מופנה אליי: "תחכי בחוץ."

חבל, השן דווקא היתה ממש יפה. אולם הגימילים ל-3 ימים עוד יותר יפים^^. והרופא? לא... הוא לא חביב.

התוצאה של העקירה היתה שהייתי צריכה להסתובב עם פחית על הלחי, ולזכות במבטים מבולבלים והשינגימלים הארורים שצחקו עליי. מה שכמובן גרם לי לענות להם במרמור: "מה?? עברתי עקירה!"

אם זה לא מספיק, ידיד שלי מצא לעצמו גם כן את העיתוי המושלם לצוץ משום מקום ולסנן לעברי תוך כדי שאני בוהה בתחתונים בדלתא: "אל תהיי כזאת שבוזה!" ואז לתהות לפשר הפחית. מה שהביא אחריו סבב צחוקים על הנושא ועל נושא הדרגות שאין לי.

המצב המשפחתי התאזן, איכשהו.

אבא שלי בא אליי ביציאה שהוא רוצה להגיע למצב שהוא יוכל לתת כל חודש לכל אחד מהילדים שלו 500 ש"ח. אנחנו חמישה, למי שלא ידע. כך ש-2500 זה המון כסף. אני כמובן עניתי לאבא שאני לא מעוניינת בכסף שלו, ותודה רבה אבל יש לי מספיק משלי. ואם כבר יש לו כסף, שייקח את אמא לנופשים, שהיא תטוס לחו"ל, הכל רק ששניהם לא יהיו בבית.. ^^ ואני באמת לא מבינה את ההיגיון שלו... אחים שלי כבר עברו כולם את ה-28. למה לתת להם כסף? הוא גם ככה משקיע בהם יותר מידי. וזה מעצבן. מאוד מעצבן. אני שונאת את הרעיון שהוא עדיין מפרנס את אחי (נשוי פלוס 3 עבר את גיל 30 מזמן) ונותן צ'קים מכובדים לאחותי הגדולה (39 בקרוב). וברור שזה לא ענייני... אבל הייתי רוצה שההורים שלי יתחילו לחיות, במקום שאחים שלי יהנו מכספם כאילו היה שלהם.

היומולדת שלי מתקרבת. אני לא אוהבת את זה. לא אוהבת בכלל. אני שונאת את היומולדת שלי. נו, זה כבר קטע ידוע. אני רק רוצה לעבור את היום המעצבן הזה בשלום. אני אביא עוגה למשרד, שיהנו כל השמנים, ואקווה לחזור הביתה מהר למיטה שלי.

מה יש לחגוג?? 19, לעזאזל! אבל זה בסדר. 18. כרגע זה 18. 

מה עוד.. לאילנוצ'קה יש מומלדת בשישי הזה!!! וכמו עקרבית טובה, גם היא מצוברחת מזה שיש לה יומולדת. אם כי, זה לא מוצא חן בעיניי כלל ואני מתכוונת לשנות את זה^^

אחר כך לי יש יומולדת, ואז לדומי ב-16 ואז לנטלי ב-25.

הבעיה היא שאני לא יודעת מה לקנות לנטלי . למישהו יש רעיון טוב? מלבד בובות פרווה? מדובר בבחורה מדהימה ביופיה, מתוקה ברמות בלתי רגילות ובעיקר אכפתית. נסיכונת כזאת...

מעבר לזה, הייתי בסופ"ש אצל ה.. נו, אצלו. היה...היה חולמי להתעורר ולהירדם איתו...היה כל כך טוב.. חוץ מהעצירות  כמובן שניצלתי את ההזדמנות לגנוב לו מהמחשב שירים טובים, לשלוח לאילנה, ואז לקבל אותם גם.(: עד שאסדר את האימיול הארור שלי כמובן.. סעמק יש לו טעם טוב.

ולפני שאשכח, איריתוש, החברה הכי טובה שלי (אלללללע קטן) כתבה פוסט שמתאר את שיגרת החיים שלנו בצורה מצחיקה למדי. תהנו!

(מקווה שאת נהנית אצל קטני שלך, כנפה!)

(תזכורת- לכתוב קונטרה לפוסט של נאור)