צועדת מחדש

מבזק סטטיסטיקה:

שמעו, אני מבינה שאני אולי טיפה מעניינת, כן??

אבל אפשר להבין מי זה שהחליט להפוך לי את הבלוג לאתר החפירות הרשמי של ישרא ועבר על כל הבלוג שלי כמעט מהתחלתו (את ההתחלה ממש מחקתי)??

אגב, רצוי לציין שהבלוג שלי כבר בן 3 שנים ו3-4 חודשים.

מבזק צבא:

למי שעדיין לא יודע, אני הולכת להיות מנהלת רשת מחשבים. מה שדי שימח אותי, בהתחשב בעובדה שאני אלמד מקצוע לעתיד, ולא אצטרך לעבוד כמלצרית בזמן האוניברסיטה, למרות שהן מרוויחות די טוב (תלוי איפה). עדיף למען כולנו.(; אני בכל זאת לא רוצה לגרום למסעדה כלשהי לקרוס כלכלית, אחרי שאיזו מלצרית מופרעת שברה ושפכה בקביעות את כל מה שהיה לה במגש על הלקוחות.

קצת על הטירונות: אני עושה טירונות 02 מקוצר, שזה בעצם בית זונות קטן, קייטנה (ע"ר) על חשבון הצבא.

האוכל מצויין (יש אפילו דני!!!), המפקדים חמודים, אני ישנה בביתנים... ובעיקרון, אני מרגישה כמו בטיול שנתי. אני גם לא סוגרת שבתות, וביום חמישי, ה-10 למאי אני מסיימת את הטירונות.(:

הפק"לים גם סבבה. בכל זאת, לא כל יום יוצא לי לרדת לשכיבות סמיכה מול גברים במדים.

המיטה נוחה להפליא, השמירות (חצי שעה בלילה ושעה ביום) עוברות מהר (עשיתי רק אחת בינתיים).

הבנות במחלקה שלי ממש חמודות, מלבד זו שישנה תחתיי. שהיא סנובית במיוחד (קד"צניקית), וכמובן שבטעות וממש במקרה נפלה שמיכת הסקביאס שלי על הפנים שלה. איזה מזל שחברה שלה היתה שם כדי לצעוק עליה שהיא צריכה להפסיק להוציא את העצבים שלה על אחרות, אה? (;

החסרון היחידי הוא המקלחות... בנות: לא לרוץ שם ערומות!!!! זה עושה לי טראומה!!! במיוחד זו עם הF, זו עם המכנסיים במידה 56, ובטח שזו עם הפטמה שמחוברת לעור בלי שום מילוי! בחייאת ראבק!

למזלי אתמול התחלתי לפרוח (לא, באמת, היתה לי פריחה כזאת חביבה שאני כבר רגילה אליה), מה שעודד את המפקדת שלי לתת לי לשבת בזמן שיעור מד"ס (אם לא הייתי תפוסה כ"כ הייתי משתתפת בכיף), ואחרי כמה דקות גם ללכת להתקלח בזמן שכולן עושות כפיפות בטן\סמיכה לסירוגין (מלבד הפטוריסתיות..)

הלו"ז לשבוע הבא יהיה צפוף, וכבר בראשון יש לי מטווחים. והפעם אני אהיה שבוע שלם בבסיס.

הקורס יהיה בבסמ"ח, איפשהו ברמת חן שברמת גן, ביחד עם הממר"מניקים. השמועות מספרות על קורס קליל ונחמד עם אנשים טובים, ועל תפקיד ממש סבבה.

הבעיה היחידה היא שצריך לעבור סיווג בטחוני מתיש במיוחד בשביל התפקיד.

הרגו אותי.:\

השמועה מספרת על מחסור חמור של פקידות היודעות להכין קפה בצבא.

הם רק לא יודעים שהם לוקחים לשם כך אחת שטועה בין מלח ולסוכר לעיתים קרובות, חצופה, מרדנית, שתלטנית, קשה, חביבה רק למראית עין, ובקיצור כלבתא.

אבל מאחר ואני לא רוצה שהם יגלו את האמת, הנה רשימת המטלות שלי:

לא להתחכם- את הציניות להשאיר בבית.

לא להתנשאות- הפרחה הזו בכל זאת המפקדת.

לא לצעוק- איפה התרבות שלך, בהמה!!!

לא להתעצבן- למישהו יש רטלין?

להיות נחמדה גם לכלבות בתור לשירותים- יש לי שלפוחית עדינה, ככה שזאת באמת משימה קשה.

לא להיות מפונקת- אני מפונקת? ממתי????

להיות חביבה לכולם- שרק לא ידברו יותר מידי. (שיאללה, איזה מזל זה שאני כזאת מעופפת שבשניות אני מתחילה לפנטז ומקשיבה רק בחצי אוזן לדברים לא חשובים...)

לא להתבאס מהמדים- גם ככה רוב הבגדים לא מחמיאים לי. אז קצת ירקת, מה קרה?? (לעזאזל)

והכי חשוב- להתחבר לבנות נורמאליות. (איפה אתן??? איפה???)

מחר אהיה רשמית רכוש צה"ל.

מעניין אם זה אומר שגם המחשבות שלי הם רכוש צה"ל.

וכמה מקבלים על תביעת נזק חמור שנגרם לנפש העדינה של הרכוש?

ובכלל, כמה הרכוש שווה?

היום בזמן ארוחת הערב אח שלי שאל אותי שאלה מוזרה למדי.

"תגידי, החבר שלך עוד מתקשר אלייך?" (הנחתי ישר שהוא מתכוון לא', אפילו שלא סיפרתי לו עליו)

"נפרדתי ממנו כבר."

"כן, אני יודע, ועדיין.. הוא לא מנסה להתקשר אלייך?"

"לא. אין לי כל קשר איתו."

"הוא יודע בכלל שהחלפת פלאפון? הוא בטח מתגעגע.." (בשלב הזה כבר הבנתי שמדובר באביב)

"לא, הוא לא יודע... אין לו למה להתגעגע. אני לא מתגעגעת."

~המשך השיחה לא רלוונטי לבלוג~

סיכום המצב הוא כזה: אין לי כל קשר לא עם אביב ולא עם א'. החלק המשעשע הוא שא' חסם אותי במסנג'ר אחרי שביקשתי ממנו לזרוק את הדברים שלי שנשארו אצלו במקום להביא לי אותם, מול אביב שאני חסמתי במסנג'ר כדי לא להשאר בקשר שעלול היה להכאיב לשנינו (וכן, אני מודה, הוא ביקש ממני לזרוק את הדברים שלו).

 אני חייבת לציין שזו הקלה גדולה מבחינתי שא' חסם אותי. אני לא רואה כל טעם בלהשאר ידידים, ובטח לא להפגש אחרי שנפרדנו.

אגב נפרדנו, פשוט לא הסתדרנו. כלום לא התאים, כלום לא התפתח... והבנתי בשלב מסויים שאני מחזיקה בשיניים קשר שמת עוד לפני שהתחיל. בכל זאת, ריבאונד.

אה, לפני שאני אשכח..

"שיר! מה עשית? נהגת שוב כמו נהגת מרוצים? דיברנו על זה! מה זאת אומרת הוא דפק לך ברקס??? הייתי בטוחה שתעברי טסט ראשון! מה קורה איתך??"

(המורה שלי באמצע התקף זעם נוראי אחרי שבישרתי לה על הברקס הראשון שקיבלתי. את השני הצנעתי. שלא נדבר על החניה ברוורס שנראתה יותר זוועתית מהרגיל..)

ואגב הברקס השני, כמובן שזה היה בזמן שניסיתי לחצות את מעגל התנועה, כשסופסוף יש לי זכות קדימה, ובדיוק אז החליטו הולכי רגל לרדת לכביש (הם לא היו מודעים כנראה לכך שכשסנורקה נוהגת כולם במתח, אז נסלח להם) והטסטר שלי כמובן דפק לי ברקס שני, ומיד אחר כך הולך רגל אחד חייך לעברי ונופף כ"תודה" ואני השבתי לו מבט זועם שהבהיר שלולא הטסטר שלידי הייתי מוציאה לו אצבע משולשת אחרי שהייתי דורסת אותו.

אבל, חסל אגרסיות! היום יום שישי, יום נחמד, כייפי. לכבוד היום המיוחד הזה קיבלתי גם דלקת עיניים (באמאשלי זה לא גראס!), גם מחזר קנאי שטורח לציין כל 2 שניות שאני קרירה אליו (רק התעוררתי, ראבק) וגם מחזור (דגל אדום ושחור ביחד. הידד! הכניסה אסורה)! זה פשוט יום המזל שלי!

אה, כן, אם מישהו זוכר, רשמתי פה מתישהו שגיסתי הדוסית בהריון. נולד לי אחיין, נתן עמוס.

(נו, לפחות לא נ-נח-נחמ-נחמן ולא יחזקאל או כל שם משונה אחר)

שיהיה לכולם לילה קצוות והרבה מצות!!!

(אירית!! ראיתי פיתתתה!!

"לא, טיפשה, זה מקמח מצות! אני רואה את זה.. תראי, זה לא לבן!!")