צועדת מחדש

הייתי משנה בעצמי הרבה דברים.

אני מניחה שההתחלה הטובה ביותר היא לפתור את תעלומת הדימוי העצמי הנמוך שלי. הפתרון כמובן יספק לי הסברים לדמוי הנמוך וגם לצורך שלי בלהיות נאהבת. מעין צורך, שכבר הפך למשהו שאני מודעת אליו, באישורים מהסובבים שאני רואיה לאהבתם, ואני אכן מקבלת את מלוא אהבתם. הפחד מדחייה מעולם לא נראה לי משמעותי. אבל דווקא עכשיו הוא נראה לי משמעותי. כי לפי תפיסתי האישית, איך שאני ראיתי את עצמי, הפחד מדחייה היה הדבר האחרון שעניין אותי. למרות שתמיד חיכיתי, ואני עדיין מחכה, לאישורים מהסביבה שהם רוצים בנוכחות שלי. לפעמים זה נהיה אבסורדי.

עצם זה שאני מחכה לאישורים, מראה עד כמה אני פוחדת מדחייה. מאחר ואף פעם לא נתתי משהו מעצמי ולא יזמתי, עד שהרגשתי רצויה במידה הראויה. דבר המעיד על ביטחון עצמי נמוך.

אני לא באמת יודעת לעמוד על שלי. צריך לגעת בנקודה ממש רגישה אצלי או להיות מאוסים עליי כדי שאהיה לוחמנית.

 ואני מוותרת, אני מוותרת הרבה ושותקת הרבה. גם כשלא מעניין אותי מה שהצד השני אומר, אני לא אומר לו את זה, ובטח שאנסה שלא להראות את זה. אף על פי שאני שקופה להחריד. לא רק שאני מוותרת, אני מוכנה לוותר על חלקים לא מעטים בי, שמבחינתי הם לא משמעותיים, על מנת שקשרים יצליחו, והעיקר לא לריב. ולמרות זאת, ברגע שאני מרגישה דחויה\פגועה אני מתנתקת בקלות שלא תאמן, ועוברת הלאה. מה גם שאני לא יודעת לשמור על קשרים...

לפעמים זה גורם לי להרגיש לא אנושית בעליל. מעין עוף מוזר, עם רגשות במעטפת עור של פיל.

ובכל זאת, אם אתאר בקצרה מה הטייפ שלי בגברים אוכל להגיד בלב שלם שזה לא קשור למראה החיצוני. הוא רק צריך להיות מיוחד. מסתורי, נחשק, אינטיליגנט, כריזמטי, רגיש שמבין מעבר למילים ושיהיו בו דברים שארצה לעצמי.

זה די אבסורד, כשאני חושבת על זה, שעם כל הדימוי העצמי הפגום שלי והביטחון העצמי הנמוך שלי אני עדיין דוחה את מי שמחזר אחרי, ומחזרת אחרי הבלתי מושג.

אני מלאה בסתירות פנימיות.

יום חמישי שעבר סיימתי טירונות. דבר מרגש בפני עצמו. אני מוסמכת 02, מחזור 033 של בה"ד 7.

אז לא עוד...

לא עוד: "מחלקה 2 (שכיבת סמיכה) כבווווד!!!" (חצי בנות גוססות כבר בפק"ל ה-6 על 2, השאר צועקות בשארית כוחותן: "כבווווווד").

לא עוד ימי מטווחים שכוללים השתנה בשטח הפתוח (הקוצים מדגדגים מידי בטוסיק..) ולא בשירותים הכימים (אם כבר נכנסתן לשם, למה להשתין בכל השירותים אבל לא בתוך החור?).

לא עוד: "הקשב המפקד?" והכי חשוב.. לא עוד סקביאס!!! (שם למחלת עור\שמיכה צבאית).

בכל מקרה, ביום חמישי קראו ל-17 בנות מ-3 המחלקות, והודיעו לנו שיש בעיה עם הסיווג הבטחוני שלנו, ועד הודעה חדשה אנחנו לא מצטרפות לקורס. ביום ראשון כבר הודיעו לנו שאנחנו לא יכולות להכנס לקורס, מאחר ולא עברנו רשמית את הסיווג הבטחוני. אם תהיתם על מה נפלתי אז..

לא, זה לא בגלל שאני ערביה, לא בגלל ההרואין שאני מזריקה באופן קבוע ובטח לא בגלל האזרחות האפגנית שלי. כחלק מהשיחה המתישה עם המש"קית ב"ם (בטחון מידע) סיפרתי לה על הסיוטים שלי. דבר שבדיעבד מעיד על אישיות בלתי יציבה נפשית, משמא ברגע של לחץ אני אפלוט את כל המידע המסווג שראיתי. בלית ברירה השלמתי עם העובדה ונפלטתי לבקו"ם. שם הקצין מיון נתן לי 2 אופציות: חיל האוויר, או להשאר במז"י. כאשר מז"י זה בבירור תפקיד פקידותי. חיל האוויר לא אופציה מבחינתי מאחר ולהיות בבסיס סגור לא קורץ לי ובטח לא להיות טכנאית או כל דבר אחר בחיל האוויר. אפילו המדים לא עושים לי את זה. לכן החלטתי ללכת למז"י. שם הקצין מיון נתן לי עוד 2 אופציות: להיות מש"קית של אחד מהקציני מיון, או ללכת לקירייה. מאחר ואני לא יכולה להגיע כל יום לתל השומר ב-8 בבוקר, החלטתי ללכת על הקירייה. כשהגעתי לשם השליש שלח אותי לרמ"ד סגל (ראש מדור) ששייכת לאלר"ם (אגף לוגיסטיקה רפואה ומרכזים), שאני אעבוד תחתייה.  ועד כה ממש נחמד לי... אני לא נמצאת עם פרחות (הן נמצאות בלוגיסטיקה וכו...), התפקיד ממש סבבה, והקצינה כבר דיברה איתי על קידום. 

בנוסף להכל מסתבר שידיד שלי גם משרת בקירייה, ככה שאני לא לבד.(: הכרתי בנות ממשרד הבטחון שהן ממש חמודות.. ועוד אנשים... ככה שהסתדרתי. לא רק שהסתדרתי, אני ממש מרוצה. אה, ויש סיילים רציניים בעזריאלי היום ומחר, חובה לנצל!!! (עד כדי כך שיש אפילו 3 חולצות של אירית ב-100 ש"ח!!!).

רק נשאר לסיים עם הטופס טיולים המזורגג הזה

ציטוטים:

מתוך שיחה קבוצתית של הבנות שלא עברו את הסיווג הבטחוני:

היא: "אני חושבת שאני יודעת למה לא עברתי.. כאילו... יש הרבה סיבות... בכיתה ו' כמעט הרגתי מישהי. דפקתי לה את הראש בקיר. מה? היא התגרתה בי! אז היא (מש"קית בטחון מידע) שאלה אותי אם אני אלימה.."

אני: "מה פתאום? את אלימה??"

היא: "מה? אני אלימה??"ואחרי 2 שניות הוסיפה, "אה, וכמעט קפצתי מהקומה שלישית. רבתי עם אבא שלי, אז אמרתי לו שאני קופצת! אז היא (מש"קית ביטחון מידע) שאלה אותי האם באמת רציתי לקפוץ.. אז עניתי לה שכן.. מה? עדיף מאשר להיות באותו החדר עם אבא כזה!"

אני:

אותה אחת בתגובה חסרת טאקט לאחר ווידוי משעשע של אחת הבנות על נטיותיה המיניות:

"את לסבית?? אמא!!! ואני עוד ישנתי ערומה איתך בחדר!!"

אבא דואג לשלומי:

"אני סובל מעצירות, שירל'ה... גם את??"

"לא, אבא... (?!)"

אמא מפגינה ידע נרחב בצבא:

"שירל'ה, מה זה מז"י?? גם יעל לא יודעת מה זה התפקיד הזה!"

(זה מפקדות זרועות היבשה. נו, כל מי שלובש מדים ירוקים שייך לשם!)

שיחה על הבטן שלי:

"היא שמנה!"

"היא לא שמנה!"

"כן, היא כן שמנה! היא רוטטת!!"

"לא, היא לא! היא נשית!"

שיחה עליי:

"את שמנה!"

"אני לא שמנה! אני נשית!"

"לא... את שמנה!"

(נסיונות כושלים לגרום לי לדחוף אצבעות)

פנינות חכמה מעת נהג האוטובוס היום (מתוך שיחה שלו עם חייל ערס):

"רוצה עצה? אל תדפוק לעולם אישה נשואה, אישה במחזור ואל תתעסק עם אלוהים!!"

זאת רק אני או שסופסוף מישהו מכיר במעמד האישה וגדולתה עד כדי הקבלה לגדול מכולם?? אפילו שמדובר בערס... אתם יודעת איך זה... הכל מתחיל מלמטה...

יאללה, שיהיה לכולכם אחלה יום