צועדת מחדש

מתהפכת במיטה מצד לצד. מנסה למצוא את האיזון ביני ובינך.

מושיטה יד אל בטנך, מלטפת ברכות, רומזת לך להיצמד אליי מאחור.

אתה מפרש את זה כהזמנה לסקס, ואנחנו נגררים למעגל של גניחות.

אני לא מתלוננת, אלו רק דמעות אבודות בתוך החלל הריקני שזה עתה נפער.

כאקט חסר תקווה,אתה מנסה לסגור את כל קצוות החלל, ובידך נותרים שרידים אחרונים של קרישי דם.

מושיט יד אל פניי, מלטף ברכות, מלטף בידידות כל תו ותו של פניי.

קשה לי להתעלם מהלחישות הנעימות שלך, בהן אתה מדבר על עד כמה אני מדהימה.

אני מתרגשת ומתחממת מבפנים, ובו זמנית מצטמררת ממגעך.

אתה מכסה אותנו בשמיכה רכה, מלטף את כולי ברכות אינסופית ונרדם לצידי במתיקות אמיתית.

את האיזון, אחפש כבר מחר.

לפעמים כשאתה מחטט לי בפצעים עם מחט אני מחייכת לך ולוחשת שזה נעים לי.

שקרים קטנים, אתה מסתכל עליי בחיבה. אתה לא מבין שאצלי הכאב מהול בחיוכים ריקניים. הם אלו שמחפים על הרגשות השליליים כשהגרון שלי עוצר מבעדם לצאת.

את הכעס שמשתקף מבין עינייך אני מנסה לתפוס בין אצבעותיי ולהשמיד. אבל הוא חומק מבין אצבעותיי ופורץ חורק מבין שינייך, מקיף אותי בערפל תהומי, לא מחבק, שומר מרחק, שומר לעצמך.

את הרוח הקרירה שנושבת ממך אתה לא טורח לחמם, או לפחות להפסיק. ואני כבר קפואה, קרה, מחכה לחמה.

מסתכל עליי באדישות, ומפציר בי ללכת להתחמם בזרועות המנחם.

"זה נגמר", אתה לוגם מהכוס ומשרבב לעברי בפסקנות צדקנית. ואני עומדת מולך, מבינה עד כמה הייתי טיפשה, פוסעת לאחור, הולכת לישון. זה נגמר.

מחכה לך, האחר, שתביט בי בעיניים מנחמות-חמות, תלטף את ראשי ותודיע לי שאני שווה קצת, ממש קצת, יותר.

פשוט לך תזדיין

ככה סתם

כי אין לי כוח

ואני לא רעבה לעוד בולשיט

פשוט..

לך תזדיין