צועדת מחדש

לי ולאביב יש שנתיים. 

אנחנו שנתיים יחד, אבל אני בקושי מרגישה אותו. הוא לא אובססיבי כלפיי, הוא לא סוגד לי, הוא לא מתקשר אליי יותר מפעמיים ביום ובטח שלא אומר לי מה לעשות.

לכבוד השנתיים, הינה כמה פרטים על הקשר איתו:

אביב שומע ממני כל פעם שאנחנו ביחד את המשפטים האלו:

1. "אוווף!! אני לא יכולה לסבול אותך!" (כמובן שהוא הופך את זה לצחוק,תוך כדי שהוא מחקה אותי בצורה נפשעת)

2. "אתה חרא!"

3. "קשה לי איתך."

4. "למה? למה אתה אף פעם לא מתחשב בי? למה? מה? למה?"

5. "אני אוהבת אותך, מתוק שלי!!! אני מתה כבר *צונזר אחרי שאויימתי בפנסים בעיניים*"

6. "אתה מטריד אותי מינית!"

עם אביב אני בעיקר..:

1. שוכבת (אחרת לשם מה הוא שם?).

2.  רואה טלוויזיה\סרטים.

3. יוצאת איתו ועם חברים שלו.

4. צוחקת על אבא שלו (וכמובן שאבא שלו יורד עליי חזרה, כולל שאר המשפחה ).

5. מדברת על הכל מהכל.

6. יושנת, והרבה!

7. מבשלת ומפטמת אותו.

8. ננשכת, נשאבת ומוכה על ידיו.

בפעם האחרונה שקיטרתי בפני אביב על כמה שהוא חרא, הוא שאל אותי: "אז למה את איתי?"

השאלה הזו גרמה לי לעצב קטן (ענק), והייתי טיפה המומה.. בעיקר הרגשתי חרא עם עצמי..

אז, מתוק שלי... זה מוקדש לך:

אני איתך כי אני מרגישה משיכה מינית גבוהה במיוחד אליך. אתה מדהים ביופך בעיניי.

אני איתך כי אתה הרפתקן, ואתה תמיד מושך אותי לעשות דברים מעניינים מאוד ולא שגרתיים. למרות שאני קוטרית איומה שתמיד מתנגדת להכל.

אני איתך כי אתה לא שגרתי גם מבחינת האישיות שלך. אתה מלא אינספור סיפורים מעניינים ולא רגילים. ומשהו במסתוריות שלך, אפילו שאתה בקושי מודע לה, מאוד מושך אותי נפשית. כמו ספר פתוח שלעולם לא נגמר ולא חדל מלסקרן.

אני איתך כי אתה יודע לשתוק כשרע לי ופשוט להקשיב, לנגב לי את הדמעות בשקט, להגיד את המילים הנכונות, לתת לי בטחון וחום מעבר למה שאני צריכה. (אויש,אני מתחילה להתרטב שוב מדמעות. אתה חסר...)

אני איתך כי אתה מכבד יותר מהכל את העצמאות שלי ולא מנסה להכתיב לי מה לעשות ואיך לעשות, בניגוד אליי.

אני איתך כי אתה בעיקר מקבל אותי.

אני איתך כי מעולם לא לחצת עליי מבחינה מינית או נפשית

אני איתך כי בניגוד להרבה גברים אתה יודע מה הם הגבולות האדומים ואיפה צריך לעצור.

אני איתך כי אתה תמים, אופטימי ונאיבי תמיד. וקשה, למען האמת, לשנות את זה.

אני איתך כי אין בך טיפת רוע. בחיים לא ראיתי אותך מקלל באמת\הולך מכות.

אני איתך כי רק איתך אני מרגישה שלמה עם עצמי.

אני איתך כי אתה אינטיליגנט מהשורה וברמה גבוה.

אני איתך כי אתה ברמה הרבה יותר גבוהה ממני וזה מאתגר אותי.

ולסיכום, אחרי שכבר נפרדנו, ואני יודעת איך זה בלעדיך לכמה רגעים, i can`t live without you

זהו, אהובי... רק רציתי שתדע שאני אוהבת אותך ומתכוונת לזה.

לכבוד השנתיים שאתה סובל אותי.

דבר חשוב לא פחות, רסטובלוג יוצא בקריאה להגשת סיפורי אוכל עסיסיים לשולחן בלוג מסעדה מהר. אני אשמח אם תפיצו את הבקשה בתוספת לינק בבלוגכם, וכמובן שאשמח שתכתבו.

זהו להיום. לילה טוב

ב-28.6 היה לנו טקס סיום בבית הספר.

אחרי הטקס היתה לנו 'אפטר פארטי', שבה השתכרתי.

ממעללי בתור שיכורה, ואיך זה התחיל:

1. שתיתי חמישה קוקטלים (טעימים!!) וחמש כוסיות של ייגר\וויסקי. + פעמיים שבהן השקו אותי.צ פעם אחת מרצון ופעם אחת דחפו לי לפה.

כמובן שכל זה אחרי שבאותו היום אכלתי בבוקר פרוסה (לא בטוח), בצהריים שניצל ולקראת המסיבה ענבים. התוצאה היתה שאחרי חצי שעה של שתייה ואי מציאת עצמי הייתי מסוחררת לחלוטין. רקדתי טיפה ושיכור אחר נצמד אליי וכמה פעמים העפתי אותו, והתיישבתי בספה. על הספה היתה גלי שיכורה גם כן. לצידה היה מישהו (אולי טל שמו?), ואני ביקשתי ממנו שילך ושלא ינצל אותה, תוך כדי שאני מחייכת וצוחקת. הוא כמובן הסתכל עליי המום ואמר שהוא רק שומר עליה. אחרי שהוא הלך התקרבתי אליה, בזמן שישנה, ונגעתי עם האצבע האמה באף שלה ואמרתי: "את שיכורה!!" והיא נגעה לי באף ואמרה: "לא, את שיכורה!!" וככה המשכנו לנו כמה פעמים.

אחר כך יצאתי לשכב בחוץ על המחצלות שבדשא. זה היה די זוועתי.. לא יכולתי לעצום\לפקוח עיניים. הכל הסתובב לי. אחרי שנשכבתי, לוטם נשכב גם כן במרחק של מטר ממני, דיברנו קצת, ופתאום אמרתי לו: "תיזהר! הקאתי פה!" תוך כדי שאני מניחה את הזרועה שלי על הקיא, והוא צעק חזק: "אל תגעי שם!! תזיזי את היד שלך!!" ואני צחקתי להנאתי. כעבור זמן מה הגיעו כמה אנשים מודאגים (אני זוכרת כמעט את כולם) ואחד מהם הביא מים וקרח ושפך עליי. רציתי להגיד לו שלא יעשה את זה, כי זה לא טוב לי. אבל לא היה לי כוח לדבר. וכמובן שהקאתי שוב. כעבור כמה דקות סטס נשכב לשמאלי, יותר מידי קרוב, ואמרתי לו: "סטס!! תתרחק! שלא תטריד אותי מינית ולא תנצל אותי!" הוא הלך לא לפני שאמר שאני גמורה לחלוטין.  

מיד אחרי שסטס הלך הקאתי במקום שלו. אחרי סטס הגיע המורה לתקשורת והתחננתי בפניו שיקח אותי הביתה. כשהגעתי הביתה אמא שלי ממש נבהלה. ישר הכניסה אותי למקלחת והפשיטה אותי. רציתי להגיד לה שאני לא רוצה.. אבל שוב, לא הייתי מסוגלת לדבר. והראש נפל לי תמיד והיא נבהלה. היא שטפה אותי במים והלכתי ערומה למיטה. תוך כדי שאמא צועקת לאבא שלי שלא יתקרב לשירותים.

הקטע הנ"ל נכתב בתאריך: 2.7

עידכון נכון להיום: הקשר עם החברים הקרובים נותק כמעט לחלוטין. מאז לא ראיתי אף אחד מהם..

ניסיתי לקבוע עכשיו פגישה עם ידיד ונתקעתי בלו"ז צפוף שלו ושלי גם כן.

"פתאום מחניק קצת בגרון"

מה שהכי טוב בבלוג שלי זה שהוא כמו קבר.

אני מציפה אותו במידע מסווג שאיש לא מבין, והוא נשאר סגור.

מידי יום מגיעים אנשים לקבר שלי, קוראים את הכותרת ומשאירים איגרת ברכה.

לפעמים אני לא מבינה בעצמי את הצופן. לא של הקבר שלי ולא של איגרות הברכה.

כשזה קורה, אני מוחקת קטעים, או עונה לברכות בצורה סתמית וחסרת תכלית.

כשאני נפגעת אני מתכנסת לעצמי.

מתגוננת מפני עצמי בעיקר, שלא יצא השד הרע מתוכי, ויפגע במי שיקר לי.

הקללות שלי עוברות מחסומים כבדים.

אבל ככל שאני יותר פגועה, וכבר אין מקום בתוכי, הבטן מתופצצת, ומתרוקנת כולה לקבר החם.

העולים לרגל לא יודעים לאכול אותי. כדי להבין צריכים לחקור לעומק. למי שאין מיקרוסקופ לא יבין כלום.

הדרך אל המיקרוסקופ היא הדרך אליי. כדי לגעת בי צריך לחדור עמוק עמוק אל תוכי.

ואת זה, לצערי, כמעט ואיש לא עושה.

אני לא בטוחה שיש לאנשים מקום להכיל אותי. את כל התוכן המסווג שאני אוגרת לעצמי. אז אני מוציאה הכל בתחפושות מגוונות אצלי בבלוג.

לו מישהו היה מסוגל לפרוץ את החומות, הייתי מתרגמת למענו כל פסיק.

אם אי פעם אפסיק לכתוב, תדעו ישר שאני מאושרת ללא מצפנים ומידע מסווג.

זה הספד לאחד האנשים שיקרים לי מכל. למלאך ששומר עליי בגובה העיניים.

לאדם שלא נברא, אבל תמיד שם לתת חיבוק חם לנשמה שלי.

לזה שאני בורחת אליו שניה אחת לפני שאני מתחבאת מעצמי.

כי לא יהיה עוד אדם שקרוב אליי יותר מהצל של עצמי. כי לא יהיה עוד אדם שיכיר את עצמי יותר מאני עצמי.

לזה שמרצה בשמחה במקום הפרטי והלא פרטי שלו, שהולך בשבילים במרץ וזמין לי בכל שניה.

לאחד והיחיד שסובל אותי יותר מאשר אני את עצמי.

לאדם שלא נברא, המיוחד מכל, שחיי בצל כולנו, וכעת נמצא תחת איום הטרור.

ואולי, חס וחלילה, לא יהיה שם כדי להעיר אותי בקול המיוחד שלו.

הוא מיוחד ממני. מיוחד מכם. הוא יכול להיות הכל. הוא רופא בשעת מצוקה, פסיכולוג בעת ירידה, עורך דין בשעת מתקפה, רקדן מושלם למען החיזור, סופרטאי ותזונאי למען הגוף, מאהב משובח, חבר נאמן, דברן מעין כמותו, עיתונאי מן השורה, סופר כמו שד ואדם מופלא עם מוסריות חזקה.

כי לא הכרתי, ולא אכיר עוד כמוך. אדם שלא נברא, שעכשיו תחת איום כבד.

זה מוקדש לך.