צועדת מחדש

מצבי הרוח שלי משתנים במהירות האור, ואני אפילו לא יכולה לשלוט בהם.

אני מרגישה שמישהו שולט בי, מתמרן אותי לפי רצונותיו.

זאת הפעם הראשונה שאני מרגישה שנאה עצמית. אחת חזקה כלפיי עצמי, על הטיפשות שבי.

מתחשק לי להרביץ לעצמי, אבל מכות פיזיות לא יעזרו. אז אני בוחרת בצד הנפשי. אבל אפילו אני לא יודעת איך להכאיב לעצמי. כמו מכונה דפוקה שמרוב שחסר לה שמן, גם את זה אי אפשר להרוס לה.

כשרע לי אני מתנתקת ובורחת. אני מעריכה אנשים שלא נותנים לי לברוח מעצמי, ולנתק את הקשר איתם. הם לא מבינים עד כמה הם מיוחדים. אם מישהו מסוגל להחזיק אותי ולא לתת לי לישון, למרות שאני פגועה, והוא מחזיק אותי בשיניים כדי להציל אותי מעצמי הוא שווה הכל. פשוט הכל.

לפעמים זה חסר לי עם אביב. חסרים לי אתגרים, מאבקים.

הוא טוב לב, תמים ומתוק... מסוג האנשים שנותנים לך את כל החופש בעולם, לא לוחצים ולא קושרים אותך. כמו ההורים שלי, שמעולם לא הציבו לי גבולות, ואכלו אותה בגדול. גם אני אכלתי אותה בגדול. אולי אני צריכה מישהו שיחזיק אותי חזק, יציב לי גבולות, ינזוף בי, יטלטל אותי ויראה לי מי הבוס. שאדע שאני לא באמת יכולה לעשות הכל ולצאת מזה ללא פגע. מישהו שילחם איתי בשלטון, מאבק כוחני וחזק יותר ממה שיש לי עם אביב. משהו שיציב לי אתגר.

מישהו שיתן לי להרגיש לא לבד, למרות שאני נלחמת על הלבד הזה. שלא ירפה ממני.

אבל גם זה לא מציאותי ממש, אה? כי אם מישהו לא ירפה ממני, ישר אזרוק אותו. אני בכל זאת זקוקה לחופש שלי.

זה לא שרע לי עם אביב. נהפוכו. הוא פשוט טוב מידי בשבילי. הוא מדהים. אולי דווקא בגלל זה אני לא טובה בשבילו. הוא צריך מישהי כמוהו.

גם כשאני מודעת לכך שאני לא טובה בשבילו, אני לא מסוגלת לשחרר אותו. להגיד לו את האמת, שאני לא ראויה לו, ושהגיע הזמן שיחפש מישהי שמתאימה לו. מישהי ברמה שלו.

אני מאוהבת בו, בחמוד הזה. שמעת, ראדראביט? אני מאוהבת בחמוד במשך יותר משנתיים.

אני פשוט לא מסוגלת לחשוב עליו עם מישהי אחרת מאושר. מישהי אחרת שתריח את הריח המתוק שלו, תענג אותו ותתענג בעצמה. לא מסוגלת. עד כדי כך אגואיסטית.

כנראה, ראביט, שגם חלק מן הנשים מניאקיות. ודווקא הן מקבלות את החמודים. מה דעתך?

נפגשתי היום עם בת אל. חברה מכיתה ט' שמאוד יקרה לי. בתוך מערבולת השיחה שלנו הרגשתי לכמה רגעים כמו פקצה מטומטמת. שפת גוף וטונים משתנים. עשינו הליכה. שעה שלמה הלכנו. פשוט הלכנו. ואני מדברת איתה בלי הפסקה, ואנחנו מגיעות לאבא שלי.

בתוך הסערה המשפחתית שלי אני מרגישה מוגנת, כמה שזה נשמע לא נורמלי, לשלושת האנשים שמבינים במה מדובר. וגם זה לא ממש. בכל מקרה... סיפרתי לה מה המצב כרגע בבית, והיא היתה מזועזעת. אמרה שאסור לחיות ככה. צחקתי, ואמרתי לה שאחרי שבועיים הטחתי באבי שהוא הורג לי את הנפש.

בת אל עצרה, הסתכלה עליי ואמרה: "אל תדברי איתו באשכנזיות! דברי דוגרי! תגידי לו שהוא הורס לך את החיים!"

הייתי המומה.  אולי כי אני בתוך זה, וזה כבר לא נראה לי פגום ממש. מיד עניתי לה בחצי חיוך שהיא צריכה לזכור שאבא שלי אשכנזי. אבל היא המשיכה לטעון שזה לא משנה ואני לא צריכה לדבר ב"אשכנזיות". אני תוהה לעצמי, לכמה רגעים, מה זה אשכנזיות? והרי זה אבא שלי, ומן הסתם הוא מבין. בין היתר, עצם זה שהשתמשתי במונח הזה פגע בו יותר, לא? הוא שמע יותר מידי את המשפט: "אתה הורס לי את החיים" גם ככה. ופה אני דיברתי על הנפש שלי. דבר זעיר ועדין.

היא שאלה אותי עוד שאלה שגרמה לי להרהר. למה אם כך אני רוצה לחזור הביתה מהצבא כל יום. באותה שניה באמת לא ידעתי מה לענות. עניתי ישר שזה בשביל אמא. אותה אחת שהתחננה כמעט שלא אעזוב את הבית ואהיה לאופר.

עכשיו, אני יודעת שיש לי עוד סיבות. בשביל ישראבלוג, החתול שלי, אביב שלי, הידידים המקסימים והחברות... ואולי, אולי בשביל החיים ובשורה התחתונה בשביל החיים.

עישנו גם נרגילה. מעניין באיזה צבע הליחה שלי תהיה מחר.

"מותק שלי
מציירת פרחים בראשי
מחייכת איתי
אם את שומעת אותי

אין לך סיבה לפחד לעולם
אין מפלצות אין שדים זה רק סתם
רק הדקירות של חרבות זכרון
שוב מכות את הלב, לא רוצות לעזוב
ובכל העולם לא מוצאים בנאדם
שייקח ת'כאב וייתן לך לישון

מותק שלי
נוגעת עמוק בתוכי
משגעת שלי
אם את שומעת אותי"

אחרי שיחה ארוכה עם X, אני מקדישה את השיר הזה לעצמי. בקשר לאבא שלי ולסערה המשפחתית, זה שטויות. ואין צורך להתייחס לזה.

אני מרגישה צורך עז להבהיר משהו..

נתקלתי לאחרונה ביותר מידי מדריכים למוצצת המתחילה. חוץ ממגילות ארוכות שלא היו מביישות את  המגילות התנ"כיות באורכן, אין בהם באמת כלום. הכל בולשיט לחלוטין. הכל זה משתנה בין גבר לגבר.

מתוקה, את רוצה לדעת איך לענג את הפרטנר שלך? אחלה. את לא זקוקה לכל הבולשיט שבמגילות התנ"כיות. וגם אין קודים. בשביל זה את צריכה "לזרום", להכיר את הפרטנר שלך. לשמוע להתנשפויות שלו, ולראות איך הידיים שלך זזות ביחד עם הלשון שלך (במקרה ואת רוצה). והכי חשוב להבין שהיעד הוא לא האורגזמה אלא ההנאה המינית המשותפת. אם כבר מדריכים, כל מה שאת צריכה זה סקרנות וניסויים.

באמת, אין לזה חוקים. כל החוקים הופכים את זה למכני ולא מגוון.

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אותי זה היה משעמם.(:

יש מיתוס שבנים לא נהנים מעבודות יד. זה אפילו יותר בולשיט מהמגילות! come on! הכל תלוי במגע, תזמון. אפשר להטריף אותם ככה ובדרך להתגרות בעצמכם. כמו שאמרתי, צריך פשוט לזרום.(:

כנ"ל לגבי בנות. כשאני חושבת על זה, אני חייבת לאביב אלפי התנצלויות על זה שאי פעם שלחתי אותו למדריכים ל"צוללן המתחיל" או משהו בסגנון "גלה את הדגדגן". באמת בולשיט. כולנו שונים זה מזה, ומה שחשוב זה ללמוד אחד את השני בלי מדריכים.

לנושא אחר, חשוב לא פחות.. אני רוצה להתנצל בפעם האלף בפני המקסימונת הזאת.

מממ.. הכרתי אותה בתגובות אצל הרווק. התחיל בנינו וויכוח סוער... והכרזתי עליה כמטומטמת.

כעבור כמה חודשים דיברתי איתה בפרטי במסנג'ר. גיליתי ילדה (אישה?) אינטיליגנטית במיוחד. היא ריתקה אותי, עדיין מרתקת, גיליתי בדרך שאנחנו דומות יותר ממה שנראה. חוץ מזה, אני מתגעגעת אליה (אלייך), כי מזמן לא דיברנו.:\

אני פשוט אוהבת אותך...