צועדת מחדש

שיפוצים, לכל המרבה במחיר.

את הסנטר יש להרים,

ואת עור הפנים להצעיר.

החזה כבר שמוט,

והתחת נמוך.

יבלות יבלות,

רק היום.

המבצע חסר גבולות,

והעריכה מתחילה מהסוף.

את השיער לקצר,

את השומן לקצץ.

מהר, נו, מהר,

לפני שייגמר.

חיוך בהשתלה,

הסכמה כמתנה.

נו, זו מסכה,

חייכי למצלמה!

אני כבר בתואר השני, ועדיין מרגישה כמו אותה בת ה-16, שהעולם סוגר עליה.

הימים האחרונים, החודשים, נותנים משקל כבד חדש למותו של אבי.