היום בשמונה וחצי *לפנות בוקר* התייצבתי אני ועוד מספר סטודנטים עם החניכים שלנו לטיול פרידה של פר"ח. התאספנו בתחנת אוטובוסים באוניברסיטת חיפה ולאחר ציפיה של כחצי שעה (ישראלים טיפוסיים, נו..) עד שכולם יגיעו ויתארגנו, יצאנו לחורשת הארבעים למסלול הליכה עם עצירות תכופות. רוב הילדים והחונכים התעייפו דיי מהר והתלוננו... לי אישית זה עשה פלאשבקים לימי בי"ס, טיולים שנתיים, סיורי של"ח... נחמד לצאת למסלולים מפעם לפעם. גם כשאמרתי לחניכה שלי להסתכל בגדול על היום הזה, היא הודתה שהיה נחמד בסה"כ. חבל רק שהשעה הייתה כזאת מוקדמת P= זה לא שהשמש פחות חזקה באותן שעות, ורק לקראת הסוף הייתה רוח, בחצי השעה האחרונה של ההליכה.

חזרתי הביתה בסביביות 11:30, עייפה ומסריחה. מאז נחתי ^_^ (כמובן עד שההורים חזרו הביתה ומצאו לי תעסוקה כל רגע ולא נתנו לי לכתוב את הפוסט בשקט P= ).

עכשיו נחזור לנוח עוד קצת  ^_~  ולהציק לכל מיני אנשים... שבת שלום לכולם!
 ויקי.

נ.ב. הפוסט הקודם היה תוצאה של שיחת נפש לתוך הלילה שכללה זעם, דמעות ומה לא ובעצם היה שפיכת כל מה שהצטבר במהלך השיחה... ורציתי שוב להגיד תודה לאותו אחד שזה מגיע לו, על השיחה הזאת ובכלל... תודה!