פוסט זה מוקדש לקורא המתמיד שדרש עדכון בדחיפות (ומי שאני פונה אליו יודע! O_O).


נראה כי הגשם נסוג מעט... קיוויתי שהחורף שציפיתי לו כל-כך אכן יתחיל כבר. אני אוהבת את הגשם, זה עושה הרגשה טובה לטייל תחת הטיפות הנוטפות על פניי... ולא יפריע לי משהו מעודד בימים אלה. אני מתחילה לחשוב, אולי באמת העמסתי על עצמי יותר מידי הסמסטר. מרגישה שהנטל מכביד עליי... הרי ידעתי שלא יהיה לי קל. עם כל הקשיים... והשביתה לא עוזרת. חוסר הוודעות הזה מפריע כל-כך - האדם זקוק ליציבות, למסגרת קבועה, ושינויים רבים מידי מערערים את הביטחון. גם ככה חסר לי ביטחון, אין לי יציבות, אני לא זקוקה לדבר שיערער אותי עוד יותר. בינתיים אני מחזיקה מעמד ומתקדמת לא רע. מקווה שכך זה גם ימשיך, כמובן הודות לסובבים אותי. בלעדיהם, בלי החברים הנהדרים שלי ובלי האחד שליבי שייך לו אינני יודעת כיצד הייתי שורדת. אז שוב תודה!
לא לא, אני לא שוקעת בעצבות שוב. אל תדאגו. רק מתעדת כמה מחשבות שעולות בראשי...
מישהו יודע אולי למה אנשים צריכים לגדול? להתבגר? למה אי אפשר להשאר ילדים לנצח? הרי פעם (ובעצם הרבה יותר מפעם אחת) הבטחתי שאני לעולם לא אתבגר, שאני שונה, שאני אצליח לשמור על הדימיון שלי, על ראיית העולם הלא מקובעת - כמו זו של המבוגרים... לא רוצה להפוך למבוגרת. בחיים לא! ואעשה כל מה שביכולתי למנוע זאת!
חייבת להמשיך לכתוב... המון זמן כבר שלא כתבתי משהו יצירתי... אני עוד אשכח איך עושים את זה.


ונסיים בנימה אופטימית...
גיליתי עוד מילת חיפוש שמישהו טרח לחפש בישרא והגיע דרכה לבלוג שלי. "חובש". למה? -כובע.
ובמיוחד עבור קהילת מעריצי הצינור, משהו מיוחד:


תוכלו לצפות לעוד כאלה בפוסטים הבאים!

לילה טוב לכולם!
ויקי.