בחיינו יש טוב ויש רע. בלי הרע - לא היינו מבחינים בכל הטוב הסובב אותנו, ולכן עלינו לקבל את כל מה שכוללים חיינו - לטוב ולרע... |
 כינוי:
בת: 36 תמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2008
מי?! מו?! מה?! עדכון?!?! אופס...
אמרתי שלא אעדכן עד תחילת החודש הבא?.. אאה נו... ברור שלא התאפקתי... יש דרכים אחרות להזיז פוסטים לא רצויים לעמוד אחר, לא? למשל... לעדכן!
אתחיל בידיעה יוצאת דופן - על פניי מרוח כרגע חיוך מאוזן לאוזן. כן, כן! מדובר בפנים שלי! ולא, עדיין לא התחרפנתי לחלוטין ואין צורך להזמין כרגע את האמבולנס. אל תדאגו, כשתגיע העת תבינו לבד... מה זאת אומרת איך?! יש כמה סממנים ברורים:
(א) הבלוג שלי נצבע בורוד עז (ופירוש הדבר יהיה שתהליך התתפקצצות, שהחל בימי החטיבה ושהה בתרדמת כה ארוכה, הושלם סוף-סוף ויש לאשפז אותי במיידית).
(ב) פוסט שיספר על קורותיי בחללית החיזרים שחטפו אותי (או, לחילופין, ניסו להחזיר אותי לכוכב אליו אני באמת שייכת אך נכשלו במשימתם).
(ג) ביום בו אתחיל לדבר עם יותר מחפץ דומם אחד בוא זמנית (את השלב של חפץ דומם בודד כבר עברנו...), לשמוע יותר מידי קולות שאף אחד לא שומע או לראות הרבה הרבה הרבה יותר מידי דברים שאף בן אנוש (או בעל חיים באופן כללי) אחר לא יכול לראות, אלה מכם שמכירים אותי בחיי היום-יום... אני סומכת עליכם שתצליחו להבחין בכך. (היי, אתה! תניח את הטלפון מייד! אני יודעת איפה אתה גר!)
אה, כן... נסחפתי מעט... רציתי לספר לכם... היום, כשפסח חלף לו, החבר שלי (שבילה את החג בבית הוריו, בעיר אחרת) חזר לעיר. היום ראיתי אותו לראשונה לאחר הפסקה של יותר משבוע!!! כך שאין מאושרת ממני. חבל רק שהייתי צריכה לשוב הביתה בשלב מסויים... זה היה קשה.
הנושא החם, שהתחלף דווקא היום כשהחלטתי לכתוב עליו משהו, היה "הפעם הראשונה שלי". לא, לא התכוונתי לכתוב על הפעם הראשונה שעשיתי איתו "את זה" (הייתם רוצים). גם לא על הפעם הראשונה שראיתי אותו, או הפעם הראשונה שלא ראיתי אותו במשך שבוע שלם (מי העלה בדעתו רעיון מטורף שכזה?!). רציתי לספר על הפעם הראשונה שנהפכתי מסתם "ויקי" ל"ויקי, החברה של...". אבל היות והנושא החם התחלף, וכיוון שאני דיי בטוחה שכבר סיפרתי על זה פעם (אם תנדנדו מספיק אמצא את הפוסט ההוא), החלטתי לוותר. אז למה אני מספרת לכם את כל זה בעצם? תאשימו את השעה. או החיוך. או המבחן שאני לא רוצה ללמוד אליו. או שסתם, את האדם שאתם הכי שונאים - כי הוא אשם בהכל!
עדיף שאלך ללכת לישון. אומרים שאחרי זה הכל בסדר. האמת היא שיש לי עוד דברים (אמיתיים) לספר לכם, אבל אני באמת עייפה. נשאיר משהו למחר (או, אם לא יהיה לי זמן, למחרתיים). לילה טוב לכולם!
ויקי.
 (כן, זו אני בתמונה. כן, אני יודעת שזו תמונה עתיקה. לא, עוד לא מצאתי דרך להעביר תמונות מהפלאפון שלי למחשב) | |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
