(החתול היה צמא, מה אתם רוצים?!)

"זמן לנוח... בג'קוזי"


תעזרו לו, מסכן...


ככה כנראה הם הגיעו אל ביתו של האיש בתמונה מעל:


בטוח יש הסבר הגיוני לזה


אולי הפרה נעצרה כי תקפה את האיש הזה:

"למען איכות הסביבה"?


*no comment*

שם נמצא ליבו של בוש:



"או שיט, לא אתם שוב!"

בלונדיניות..:


ילד כאפות:


"עוגת גירושין":


בקשה:

(אלא אם ממש מתחשק לכם...)

מה לא בסדר בתמונה הבאה?


אאוץ':


אחלה פרסומת :




אהבתי את הרעיון הזה:


מישהו רעב?

(זה אמיתי לגמרי, מצאתי באתר שהציע את זה למכירה)

ברווזה תחמנית:


מבצע ע-נ-ק:

(רק בישראל)




מקווה שנהניתם

השם של הפוסט הזה היה ארוך מידי בכדי להופיע בכותרת. בעצם אני רוצה לרכז כאן מה שעבר עליי בזמן האחרון, מבחינת עובדות ומבחינת רגשות. לסכם בשביל עצמי את הכל ולסגור עניין.
הכל התחיל... בעצם הכל התחיל משביתת המרצים. לא, היא לא הייתה בימים האחרונה ונשמעת כנראה לא קשורה... אבל היא מאוד קשורה. בעצם הכל בטח התחיל עוד לפני כן, מן ההחלטה שלי לבחור בעתודה ובפקולטה המסויימת הזאת... אבל אם אמשיך לחפור עוד אחורה ואחורה, אאשים את בריאת העולם בכל צרותיי ואכנס למחשבות פילוסופיות לא קשורות. אז השביתה... אחריה התחילה תקופת בחינות אמצע עמוסה, שזרמה לתוך תקופת מבחנים - אשר שלא כבדרך-כלל, התקיימה בתקופת לימודים. ואין זה אומר שההפסקות בין הבחינות גדלו, כלל וכלל לא. עם סיום תקופת המבחנים, התחילה כמובן תקופת בחני האמצע של הסמסטר החדש... ובתקופת הבחנים הזאת הלך לי מאוד רע. מה שלא נכשלתי בו, קיבלתי בו ציון נמוך כל-כך שהוא היה שווה ערך לכישלון. ואחריה, כמובן, התחילה תקופת המבחנים של הסמסטר החדש - בה אנו נמצאים היום. בחינה אחרי בחינה אחרי בחינה.... בלי הפסקות, בלי חופשים, בלי זמן לנשום או לישון. זהו המצב בו הגעתי לתקופת המבחנים הזו.
המבחן הראשון היה במקצוע שהלך לי בקלות יחסית. לא הייתי מרוצה מהציון שלי במועד הראשון שניגשתי אליו, איבדתי בו כמות נכבדת של נקודות בגלל שטות, הייתי בטוחה ביכולת שלי לשפר את הציון וניגשתי לבחינה. והבחינה הפתיעה אותי. לא הצלחתי לפתור הרבה שאלות, ויצאתי בהרגשה שזהו, נכשלתי בעוד קורס שיהיה עליי לחזור עליו בסמסטר הבא... הייתי שבורה. כל הבחנים האלה, ולאחר מכן המבחן הזה... ודווקא במקצוע הזה?!.. ידעתי שעליי ללמוד למבחן הבא, אבל פשוט לא יכולתי להכריח את עצמי. לא מצאתי בעצמי כוח ללמוד לעוד מבחן. אמרתי לעצמי מראש שאין טעם ללמוד - כמה שאני לא לומדת, זה לא עוזר. אז בקושי למדתי. וניגשתי לבחינה כי פחדתי להשאיר לעצמי רק מועד אחד של בחינה לגשת אליו. והבחינה? הייתה קלה. אם רק הייתי לומדת קצת יותר... הייתי יכולה להשיג ציון באמת טוב. במקום זה, היה לי בלאק-אאוט במשך כשעה, ואחריו ניסיתי לפתור. אבל אני חושבת שיש סיכוי שעברתי. ואם כן, אני לא אגש למועד ב'. לפחות שיהיה עובר, שלא אוכל להרוס - כי אם אהרוס, אני לא אוכל לעמוד בזה...
והיום הגיעו הציונים בבחינה הקודמת. אז במבחן עצמו באמת נכשלתי, אבל זה לא משנה - כי את הקורס כן עברתי. הציון הסופי שלי ירד אמנם, אבל לפחות הוא חיובי. יום אחד אחזור כנראה על הקורס. אבל עכשיו אני יודעת שלא כל דבר רע בחיים, שלפעמים יש לי טיפת מזל, והמצב השתפר. וישתפר עוד.
ולמה כתבתי את כל זה? אני לא ממש יודעת... הייתי צריכה לכתוב ולהוציא את זה. הרי אחרי הכל, ולמרות מה שאני מעוללת בבלוג שלי לאחרונה... הוא הרי נפתח בשבילי ורק בשבילי. כדי שאכתוב בו את מה שעובר עליי... ויום אחד, כשאתקרב אולי למצב בו הייתי שרויה במשך כמה זמן לאחרונה, אני אוכל לקרוא את זה, להזכר במה שהיה ולדעת, שתמיד הכל עוד יכול להשתפר, שלא הכל באמת עד כדי כך רע ושאחרי הכל, בסוף תמיד יהיה טוב!
ויקי.