אני לא... אני אפילו לא יודעת איך לומר זאת. לא אוהבת? לא מבינה? לא מרוצה? אני... מבולבלת מאיך שהעולם שלנו מתפקד. הרי כל אדם שנולד, סופו שימות. אז בשביל מה אנחנו נולדים? האם מטרת החיים היא להתרבות ולהשאיר צאצאים בעולם, שיהוו שארית ממך ומחייך? או שהמטרה היא לעשות הכל על מנת להתפרסם בכל תחום שהוא - כדי להזכר לעד? או אולי אנחנו נולדים רק כדי לחיות קצת ואז למות? אולי המוות הוא מטרת החיים? אך אם זה נכון... מה הטעם בלהוולד מלכתיחלה? אני חושבת שאני מעדיפה לקבל את זה שאנחנו נולדים כדי לחיות, וחיים כדי להשאיר סימן, זיכרון, לכך שהיינו כאן... ואז למות. למות, ולפנות מקום לבאים בתור שיוולדו, יוולדו כדי לחיות ויחיו גם כן במטרה להשאיר חותם על הארץ. האם זה דבר טוב להשאיר את אותו חותם?.. פעמים רבות מצאתי את עצמי מקשיבה, בעודי מאובנת מאימה, להקלטות של שירים ששרו אותם זמרים שכבר אינם בין החיים. האדם איננו, אך קולו עודנו קיים, קולו נשמע למרות שהוא עצמו כבר איננו קיים. מצד אחד זה כמובן יפה, אפילו מדהים! אבל מצד שני... זה דיי מפחיד, לא? האדם שאת קולו אני שומעת מת מזמן! הוא איננו! באותן פעמים שהתחלתי לחשוב על זה, עצם העובדה הזאת ממש הפחידה אותי ומצאתי את עצמי מהרהרת שוב ושוב על החיים והמוות... אינני יודעת אם אני הייתי רוצה להתפרסם כך שרבים יזכרו אותי לאחר מותי. או שאולי כן?
מבולבלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
