לקח לי קצת זמן אבל החלטתי לכתוב את כל התחושות והסיכום שלי למבצע המיותר הזה..
"צוק איתן"
בסיכומו של המצבע איבדתי בסה"כ 5 חברים.. שניים פחות קרובים, שני חיילים וחברים ששינו לי את החיים... ואת חבר הכי טוב שלי.
כשהתחיל המבצע בדיוק עזבתי ולכן לא הגעתי למילואים כנדרש ממני בתור מדריכה.. הלב שלי ידע שזה לא יכול להיגמר בצורה טובה וכל כך צדקתי..
כל חודש אני עולה לקברים שלכם, מניחה עוד אבן בלי שידעו שהייתי שם, רק אתם יודעים, אני באה לשתף אתכם במצב, איך האנשים.. מה חדש.
יש אנשים שעוזבים אותנו והם היו כל כך חשובים - לימדתם אותי מה זו אהבה אמיתית וקבלת האחר.
יש בי מחשבה כואבת שכל זה היה לחינם, יש בי גם הכחשה מסוימת למוות שלכם, הלב שלי לא מאמין שאתם לא פה, אתם תמיד נמצאים אי שם ברקע של הבחירות שלי והמחשבות שלי, לא עובר יום שאתם לא איתי במעשים ובאיפוק.
מודה שתקופה לא מבוטלת הייתי מנותקת - רגשית בעיקר, בחיים לא חשבתי שדבר כזה ישפיע עלי בצורה כל כך חזקה, אבל רק ברגע שמאבדים אנשים כל כך יקרים.. מבינים.
היה לי לכבוד להיות המדריכה שלכם וחברה שלכם ואוזן קשבת לכל דבר.. אני באמת אוהבת אתכם יותר משאי פעם הספקתי להגיד לכם אהובים שלי..
אני מנסה להמשיך הלאה אבל לא יכולה.
עברו כבר ארבעה חודשים וכל מה שעובר לי בראש זה איך לפני שנייה ישבנו יחד והעברנו לילה שלם יחד בדיבורים והמון אושר אמיתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
thet girl?