אני מגדירה את עצמי בתור אדם נטול חיבור רגשי באופן כללי.

כמו רוב האנשים שיצא לי להכיר נפגעתי מקשרים לא פעם, אומנם אצלי זה באופן קצת יותר קיצוני ובכל זאת אני לא באה לערוך שום השוואה..

ברצוני לספר לכם סיפור:

לפני כמעט שנתיים פגשתי באדם ששינה לי את החיים.

אז לא ידעתי אפילו כמה.. 

בהתחלה הוא רדף וניסה את המשפטים הרגילים וכשזה לא עבד , הוא עבר למשפטים נוספים שאולי יעזרו לו.. אחרי תקופת מרדף של חצי שנה הגיע הרגע שבוא הרגשתי שאולי אני מפספסת משהו ואם אני לא אנסה איך אני אדע - אולי יש פה משהו הרבה יותר גדול ממה שאני מתארת לעצמי..

באותו זמן עמדה להגיע מסיבה - ההזדמנות שלי להרשים ולרדוף חזרה- התאפרתי התלבשתי יותר סקסי מהרגיל וחיכיתי שהוא יגיע.. המסיבה התחילה והיה כיף עברה שעה שעתיים ולא ראיתי אותו בשום מקום כבר התייאשתי החלטתי שאני מוותרת והולכת.

איך שבאתי לצאת הוא נכנס , המתח באוויר היה חזק מתמיד כי עכשיו אף אחד לא רודף ושנינו פשוט מבינים את מה שעומד לבוא.. רקדנו דיברנו תוך כדי וכל צעד של ריקוד קירב בינינו עוד קצת עד שהיינו צמודים , והרגשתי כאילו זה רק אני והוא ברחבה וכל האלפי אנשים סביבי לא קיימים. 

זו היתה סיטואציה ששומעים עליה בסיפורי אגדות או בחלומות בהקיץ לא משהו שקורה במציאות..

יותר מאוחר באותו ערב הוא כבר היה שיכור ויותר מידי מודע למה שהוא חושב ונפלט לו ״הלוואי ושלא הייתי אוהב אותך״ לא ידעתי איך להגיב ומאותו רגע הכל הדרדר.. 

אחרי המסיבה נשארנו בקשר טוב , עד שהחברים התחילו לרדת עליו ולהציק ומקום להיות חזק הוא בחר להישבר ולנתק קשר..

לא שמעתי ממנו לאחר מכן חודשים.

עד שערב אחד אחרי שמבחינתי הוא היה מחוק , קיבלתי ממנו שיחה.

מההפתעה כל הרגשות עלו וצפו וחזרתי אחורה, יודעים מה זה אפילו לא הפריע לי..

נפגעתי וזה היה בסדר מבחינתי כי הוא חזר לדבר איתי, האדם המיוחד הזה שאני לא מצליחה לקרוא לשם שינוי שב לי חיים וזה מצא חן בעיניי..

אני פשוט מדהימה את עצמי שאני כותרת את הדברים האלה ומבינה כמה נאיבית וטיפשה אני..

התמכרתי להרגשה הזאת של החוסר ידיעה ושמישהו סופסוף מצליח לשחק בי במקום שאני בו , ונשאבתי לבור הזה..

חזרה לסיפור : לכולם הוא סיפר שאני כלום, סתם סווצ׳ אבל אני או שאני טיפשה או מטומטמת מרגישה שיש פה משהו מעבר.. חזרנו לדבר כאילו כלום לא קרה, היה טוב בהתחל עד שהבנתי שאני יוצאת למסיבות או פאבים והדבר היחיד שאני חושבת עליו זה שאני צריכה לשלוח לו הודעה.

וזה לא תקין בשום צורה. 

אז החלטתי לסיים את השטות הזאת לתמיד..

התקשרתי אליו והודעתי לו שדי.

באופן קצת מוזר הוא קיבל את זה קשה, משחק אותה..

אחרי הסבר של הטיעונים שלי הוחלט שהבקשה מתקבלת על הדעת ושנינו נעמוד בזה..

הייתי רוצה לומר שזה סוף הסיפור, אומנם אנחנו לא מדברים יותר אבל שנינו עדין מתעניינים בחיים אחד של השניה באופן עקיף , מוודאים שהכל בסדר.

וזה רע לי.. אני מרגישה שני לא יכולה לשחרר מה בנאדם , כי הוא היחיד הצליח לגרום לי בכלל להרגיש.

אני רוצה לשאול אתכם.. איך נותנים לבנאדם שמאוהבים בו ללכת ואיך אני אמורה באמת להמשיך הלאה בלי לשקר לעצמי?

איך אני מפסיקה לאהוב מישהו שלעולם לא יאהב אותי בחזרה..