ולא יכולתי לעשות כלום.. הבטן עלתה והתכווצה-  הבנתי ישר שמדובר בפגיעה פנימית , משהו קרס.

החזקתי אותו בשתי ידיים בוטחות , ראיתי אותו גוסס לאט וניסיתי להרגיע וללטף והלגיד שהכל יהיה בסדר..

אבל העיניים התכסו שחור והירוק המדהים שפעם היה בהן נעלם.. התכווצות נוספת השתנקות וזהו.

ככה הוא עזב אותי בלי שום סיבה מוצדקת.

אף פעם לא בכיתי ככה. בטח שלא בגלל מוות.

אני מבינה מוות ובאמת חושבת שהוא חלק מהחיים שלנו ושזה טבעי.

אבל לא ככה. לא כשזה נקטע כל כך מוקדם, זה עוד לא היה הזמן שלו.

אני באמת מנסה לא לחשוב על זה, עבר לילה שלם מאז.. אבל איך אפשר?

איך אפשר להפסיק להריץ זיכרונות ורגעים ואושר כל כך גדול שפשוט לא ישוב יותר?

אני מנסה כבר שלוש שעות לפרוק את כל מה שיושב לי על הלב ומעיק לי על הגרון ופשוט לא מצליחה,זה לא בסדר.

זה לא צריך להיות ככה. פשוט לא.

לפני שאני אדבר על מה שהכותרת מכוונת, ברצוני לשתף שאת תהליך ההתבגרות ומרי ההתבגרות התחלתי בגיל מוקדם מידי, אבל את החוויות האמיתיות של גיל ההתבגרות חוויתי רק בסוף כיתה י"א.

הנשיקה הראשונה שלי הייתה בטעות במסיבה הזויה בסוף אותה שנה, עד אותו רגע וגם היום אני לא מאמינה שאני בנאדם אטרקטיבי ומושך..

התקשתי להבין למה אנשים רוצים בחברתי או מעוניינים ליצור איתי איזה שהוא קשר - חברי אינטימי.

לא הייתי מוכנה לשמוע מאף אחד מחמאה וגם היום כשמישהו זורק מילה כמו - את ממש יפה או וואו השתנת?

אני מגיבה באדישות מוחלטת ופשוט מחייכת בלי להאמין למה שנאמר לי.

אבל לעומת כל זאת אני מאוד מודעת לעצמי וליכולות שלי.. אני באמת לא מלכת היופי אבל יש לי מה שנקרא.. סקס-אפיל לא נורמאלי.

ואני משתמשת בו למטרות שונות - כי כאלו אנחנו הבנות - נתנו לנו מה לא ננצל?

אני חושבת שמגיל 14 לא שילמתי שקל על משקה אלכוהולי , בטח שלא על כניסה למסיבה , מעבר לשימוש החיצוני אני גם חברותית מאוד לפי מה שאנשים אומרים אז גם על זה תפסתי גל :)

עכשיו לבעיה הרצינית שאני מצויה בה, אני לא מאמינה במערכת יחסים, אני לא מתכוונת להתחתן או להביא ילדים לעולם, וכרגע אני די חיה מסטוצ לסטוצ..

יש רגעים שזה נמאס עלי אבל אני לא מסוגלת לבטוח באנשים, נכוותי יותר מידי , ואני באמת מרחמת על מי שאני גורמת לו להתאהב בי.. למרות! וזה למרות גדול שאני מזהירה מראש - המפגש הראשוני איתי לעולם יהיה שלום קוראים לי ככה וככה ואני לא רוצה קשר רציני וגם לא סטוצ , אל תתאהב בי ואל תתחיל לפתח רגשות כי חבל עלייך אתה סתם תפגע..

רובם הגדול לא מאמין לי וחושב שאני מציינת את זה לשם המשחק- אבל אני רצינית לחלוטין! הם מגלים את זה רוב הפעמים בדרך הקשה..

החלק השני של הבעיה שלי כרגע מורכב מכל מה שסיפרתי עד כו, התחלתי לצאת עם מישהו - קטן ממני, שונה מכל מי שיצא לי להכיר אי פעם, באמת ילד מקסים ונאיבי שלא מוכן לשמוע ממני לא.

אני מרגישה שאני מסוגלת להתקדם איתו למקומות שלא העזתי עד היום, אבל אני לא מצליחה לצאת מההרגלים המגונים שלי ולפלרטט עם כל מה שיועיל לי או שמוצא חן בעיניי, אין לי את הסינון של " זה לא בסדר להסתכל על בנים אחרים , את יוצאת עם מישהו כרגע" אני באמת לא מאמינה בזה.

חבל שאני רק יפגע במי שיתקרב..

ובכלל.. זוכרים את הפוסט הקודם? "התאהבתי ונכוותי ומה לעשות?" אהבה ראשונה ועקשת שלא מוכנה לצאת לי מהחיים, נשבעת שעשר דקות אחרי שפרסמתי את הפוסט של איך לעבור הלאה ושל אנחנו לא מדברים והגיע הזמן להמשיך - האדון התקשר וחזר לי לחיים.

מי האמין שלב הקרח שלי יסדק בגלל רפש אדם...

אז אחרי שעשיתי סלט שלם אני יעשה קצת סדר:

אהבה ראשונה > הפסקנו לדבר > חזרנו לדבר > הפסקנו לדבר > המשכתי הלאה > מסתכלת על בנים אחרים כי אני לא מסוגלת להפסיק להסתכל להתחיל עם בנים אחרים > אהבה ראשונה חזרה לי לחיים > דייט נוכחי = מסכן.

יותר ברור מזה אני לא חושבת שאני יכולה לסכם.

ויותר חשוב מהכל לפני שתשפטו אותי לדין, אני בשום צורה לא בנאדם זול \ שרמוטה או איך שתרצו לקרוא לזה - אני לא מחלקת סקס חינם ולכל עבר כלומר אני לא נימפומנית. אני פשוט משתמשת בקסם אישי וחיוך ותו לא.

עד כאן לפרק של היום בחיי הפלרטטנית שמולכם.. המשך שבוע מצויין לכולם!

אני מגדירה את עצמי בתור אדם נטול חיבור רגשי באופן כללי.

כמו רוב האנשים שיצא לי להכיר נפגעתי מקשרים לא פעם, אומנם אצלי זה באופן קצת יותר קיצוני ובכל זאת אני לא באה לערוך שום השוואה..

ברצוני לספר לכם סיפור:

לפני כמעט שנתיים פגשתי באדם ששינה לי את החיים.

אז לא ידעתי אפילו כמה.. 

בהתחלה הוא רדף וניסה את המשפטים הרגילים וכשזה לא עבד , הוא עבר למשפטים נוספים שאולי יעזרו לו.. אחרי תקופת מרדף של חצי שנה הגיע הרגע שבוא הרגשתי שאולי אני מפספסת משהו ואם אני לא אנסה איך אני אדע - אולי יש פה משהו הרבה יותר גדול ממה שאני מתארת לעצמי..

באותו זמן עמדה להגיע מסיבה - ההזדמנות שלי להרשים ולרדוף חזרה- התאפרתי התלבשתי יותר סקסי מהרגיל וחיכיתי שהוא יגיע.. המסיבה התחילה והיה כיף עברה שעה שעתיים ולא ראיתי אותו בשום מקום כבר התייאשתי החלטתי שאני מוותרת והולכת.

איך שבאתי לצאת הוא נכנס , המתח באוויר היה חזק מתמיד כי עכשיו אף אחד לא רודף ושנינו פשוט מבינים את מה שעומד לבוא.. רקדנו דיברנו תוך כדי וכל צעד של ריקוד קירב בינינו עוד קצת עד שהיינו צמודים , והרגשתי כאילו זה רק אני והוא ברחבה וכל האלפי אנשים סביבי לא קיימים. 

זו היתה סיטואציה ששומעים עליה בסיפורי אגדות או בחלומות בהקיץ לא משהו שקורה במציאות..

יותר מאוחר באותו ערב הוא כבר היה שיכור ויותר מידי מודע למה שהוא חושב ונפלט לו ״הלוואי ושלא הייתי אוהב אותך״ לא ידעתי איך להגיב ומאותו רגע הכל הדרדר.. 

אחרי המסיבה נשארנו בקשר טוב , עד שהחברים התחילו לרדת עליו ולהציק ומקום להיות חזק הוא בחר להישבר ולנתק קשר..

לא שמעתי ממנו לאחר מכן חודשים.

עד שערב אחד אחרי שמבחינתי הוא היה מחוק , קיבלתי ממנו שיחה.

מההפתעה כל הרגשות עלו וצפו וחזרתי אחורה, יודעים מה זה אפילו לא הפריע לי..

נפגעתי וזה היה בסדר מבחינתי כי הוא חזר לדבר איתי, האדם המיוחד הזה שאני לא מצליחה לקרוא לשם שינוי שב לי חיים וזה מצא חן בעיניי..

אני פשוט מדהימה את עצמי שאני כותרת את הדברים האלה ומבינה כמה נאיבית וטיפשה אני..

התמכרתי להרגשה הזאת של החוסר ידיעה ושמישהו סופסוף מצליח לשחק בי במקום שאני בו , ונשאבתי לבור הזה..

חזרה לסיפור : לכולם הוא סיפר שאני כלום, סתם סווצ׳ אבל אני או שאני טיפשה או מטומטמת מרגישה שיש פה משהו מעבר.. חזרנו לדבר כאילו כלום לא קרה, היה טוב בהתחל עד שהבנתי שאני יוצאת למסיבות או פאבים והדבר היחיד שאני חושבת עליו זה שאני צריכה לשלוח לו הודעה.

וזה לא תקין בשום צורה. 

אז החלטתי לסיים את השטות הזאת לתמיד..

התקשרתי אליו והודעתי לו שדי.

באופן קצת מוזר הוא קיבל את זה קשה, משחק אותה..

אחרי הסבר של הטיעונים שלי הוחלט שהבקשה מתקבלת על הדעת ושנינו נעמוד בזה..

הייתי רוצה לומר שזה סוף הסיפור, אומנם אנחנו לא מדברים יותר אבל שנינו עדין מתעניינים בחיים אחד של השניה באופן עקיף , מוודאים שהכל בסדר.

וזה רע לי.. אני מרגישה שני לא יכולה לשחרר מה בנאדם , כי הוא היחיד הצליח לגרום לי בכלל להרגיש.

אני רוצה לשאול אתכם.. איך נותנים לבנאדם שמאוהבים בו ללכת ואיך אני אמורה באמת להמשיך הלאה בלי לשקר לעצמי?

איך אני מפסיקה לאהוב מישהו שלעולם לא יאהב אותי בחזרה..