אני חושבת שיהיה טוב עכשיו.

 

אני לא מצליחה להחליט על משהו.

יש כל כך הרבה דברים בראש עכשיו שאני חושבת שאני אשתגע.

 

ידיד שלי, הוא... די ניסה לנשק אותי... היה רגע מביך, לא מובן לגמרי. בסוף נישקתי אותו בעצמי. על השפתיים אבל. לא רציני.

אבל דיברתי על זה עם חברה שלי... אמרתי לה מה שקרה וזה... אבל גם אמרתי שפשוט יש מצב שאני מדמיינת את הכל.

הדבר הראשון שהיא שאלה אותי היה- אם אני אוצה אותו?

ולא ידעתי ממש מה להגיד...

הוא ידיד ממש קרוב שלי! ואני ממש אוהבת אותו... באמת. אבל יש הבדל בין לאהוב מישהו כי הוא קרוב אליך וכי אתה מעריך אותו, לבין להתאהב במישהו.

גם כל הזמן יש לי תמונה כזאת בראש. לא אמיתית. שלו ושל מישהי אחרת שאני יודעת שוה אהב (ואולי עדיין אוהב...) אני פשוט לא מאמינה שהוא יהיה מסוגל לאהוב אותי כמו שהוא אהב אותה. היא... הרבה יותר ממני! היא כל כך מתוקה, והיא בנאדם נפלא, באמת. אני הכי לא כזאת... לא כמוהה.

זה הכל כנראה בגלל הבטחון העצמי שלי, וכל הקטע שאני... פשוט לא סומכת על אנשים אחרים.

אני לא מאמינה לו... שהוא אוהב אותי. האמת- גם לא בקטע של ידידים.

ואני לא מאמינה בעצמי... שיש בכלל משהו לאהוב בי.

חברה שלי אמרה שמזמן היא חשבה שיהיה ביניינו משהו... פשוט קלטה את זה בא...

 

אני יודעת, אני מסבכת דברים.

זה הכל כל כך פשוט, אבל אני ממש מוציאה דברים מפרופורציות!

אז הוא רוצה... בסוף הרי אני אחליט שגם אני רוצה, ואשבור לו את הלב :)

[וכל עוד שלי לא יישבר... לא אכפת לי]

 

 

הגעתי גם למסכנה שאני לא עושה מה שטוב לי. החלטתי שבחופש הזה אני אעשה כל מה שיתחשק לי. באמת. בלי יותר מידי מחשבה, בלי יותר מידי תכנונים [טוב, אולי רק קצת, כי בכל זאת... אני לא עד כדי כל ספונטנית...!]

אני רוצה לנסוע לחברה שלי למרכז, שבוע הבא, אולי עוד שבועיים [אחרי הבגרויות].

אני גם רוצה לבקר את הידיד הזה שלי... פשוט לבוא אליו. להיות קצת איתו לבד. אין לנו הרבה הזדמנויות כאלה. וכבר אמרתי- אני אוהבת אותו.

אני רוצה לעשות עוד מיליון דברים. והחלטתי שאני אעשה אותם. אני ממש רוצה להנות בחופש הזה. אני רוצה לעשות בא משהו... אני רוצה לנקות את הראש...

 

שיהיה לכולנו יום טוב :)