ואני חושבת שלאט לאט אני גם מתאהבת בו...

אבל אני פשוט לא מסוגלת להודות בזה. אני לא מסוגלת להגיד את זה בקול...

אפילו המחשבה שהוא רוצה אותי... היא מצליחה קצת להפחיד אותי...!

 

אתמול שוב היה לנו "רגע" כזה. שישבנו ביחד, שהיינו ממש ממש קרובים והוא שוב שאל אותי, פשוט אם אני רוצה. העדפתי לא לומר כלום. רק אמרתי כמה זה מוזר לי כל הקטע הזה, ושמתי את הראש שלי עליו. 

אבל אני רוצה! כל כך! אני רק... לא מסוגלת לסמוך עליו. עדיין לא. אני אפילו לא בטוחה למה בדיוק- בגלל שהוא כל כך אהב חברה אחרת שלי, או בגלל שפשוט קשה לי לסמוך על אנשים אחרים בכללי. ואולי זה גם זה וגם זה. ואולי אני עדיין קצת חושבת שהוא אוהב אותה... ואולי, אולי אני סתם מזכירה לו אותה [כן, אנחנו די דומות, בעיקר באופי כנראה]

אני ממש רוצה אותו, ואני ממש רוצה שירצה אותי גם, ככה, כמו שאני רואה אותנו ביחד.

שיט, התחלתי שוב עם הפנטזיות. בדרך כלל לא יוצא מזה כלום. אבל הפעם... אולי הפעם?

 

אני רוצה שממש נהיה ביחד. אני אוהבת אותו כל כך.

אם הייתי קצת פחות זהירה, גם הייתי מתאהבת בו בקלות. אבל אני עדיין קצת שומרת על עצמי.

 

כל הזמן כשיש לנו את הרגעים האלה, אני תמיד לוחשת לו באוזן "בסוף יהיה טוב"... הפעם הוא אמר לי... "בסוף יהיה בסדר"... זה נכון. אני מקווה. רק איפה הסוף הזה כבר?

לא סוף, לא לגמרי הסוף, רק הסוף של התקופה הזאת שבה אני כל כך מענה את עצמי.

 

היום לא ראיתי אותו =/ מחר אני לא אראה אותו =/ מחרתיים? אני מאוד מקווה... שיבוא לבקר אותי =)

 

מממ...

לילה טוב (?)