הידעת – געגוע ממש כואב פיזית. משהו שורף מבפנים את הלב. היום אבא אמר לי שהוא לא מסוגל להכנס לחדר שלך, וזאת מאותה סיבה.
אני משתדלת להיות "רגילה". ממשיכה במסלול החיים הרגיל – עבודה, בית, משפחה והסטאז'. אני אוהבת להיות עסוקה ושקועה כי אז אני לא יותר מידי חושבת ולא יותר מידי דואגת.
אבל אין מה לעשות. כל הזמן המחשבות עליך מתגנבות אלי: מה אתה עושה עכשיו, מה אתה אוכל, כיצד אתה ישן, האם מספיק חם לך? האם אתה נהנה? ובעיקר – מתי נשמע ממך שוב.
היום יום שבת, ושבת הוא יום המחשבות. ואני חושבת עליך וכל כך מתגעגעת לשמוע את קולך עד שהדמעות קולחות ללא שליטה.
אני מרשה לעצמי להתפרק ככה, רק כשאין אף אחד בבית, כי אני יודעת שגם לאבא, ליואב וליונתן זה נורא קשה, ולא רוצה שיהיה קשה עוד יותר. הכי קשה לאבא שלך ולי. אני מאמינה שגם הוא פה ושם מוחה דמעותיו.
מחר יש לך יומולדת. פעם ראשונה, ואחרונה אני מאמינה, שתחגוג יומולדת בלי המשפחה שלך על ידך. פעם ראשונה ללא מתנות, נשיקות וחיבוקים, ללא הארוחה במסעדה האהובה עליך, ללא החיקויים המדהימים שלך והצחוקים שלנו.
אבל אני מקווה שתהנה ותחגוג בסנטיאגו היפה שבקובה. שיהיה לך יום שמח וזורח, ושכל הימים שלך יהיו כאלה בכל מקום שבו תהיה בעולם, ובעיקר – שתשמור על עצמך. שמור נפשך ושמור גופך.
מזל טוב אהובי. אני מחבקת אותך המון, ומחכה לחבק את גופך בזרועותי ולהציף את פניך בנשיקות. ואז אהיה מאושרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
