Another roadside attraction
רוצה לשמוע את העולם? |
| 1/2007
מלאך קטן
המלאך הקטן שעבר לגור אצלי בבית מוציא את הטוב ביותר ממני ומכל מי שפוגש אותה. אני מרגישה שעברתי לשלב הבא בחיי, שגדלתי והתפתחתי. הסמים מהניתוח עוזבים לי את הגוף לאט לאט, הבטן מתאוששת והגב מתחזק. אני לומדת המון כל יום. איך לטפל בה, איך לתת לה את הטוב ביותר בכל הרמות. מאז הטירוף של בית החולים, הכאוס של היום הראשון בבית, הבלגן של היום השני והרגיעה של היום השלישי האינטרקציה שלי עם העולם עברה לשלב אחר. אני מסוגלת לדבר עם חמותי בטלפון בשלווה ונחת. לא לפרט בתשובות שלי לכל השאלות שלה יותר מדי. לא להתרגז. אני לוקחת מכל אחד מה שהוא יכול להעניק לי. חברה טובה שבאה לעשות כביסה ולארח לי לחברה. אמא של חברה שבאה להרגיע ולענות לשאלות. מבקר שמביא אוכל. מבקרת שמביאה מים מינרלים. מנהלת הבניין שבו אני גרה קפצה לשמור על הקטנה חמש דקות כי הקרניבור נסע לשחרר אוטו של מבקרת שנגרר ואני הייתי חייבת להכנס למקלחת חמה לרכך את השדיים שהתקשו פתאום. היא ישבה איתי כששאבתי והסבירה לי איך לרוקן את החלב ביעילות ולהמנע מגודש. עצות טובות מאנשים כמעט זרים. לא את הכל אני לוקחת. רק מה שנראה לי נכון לי ולקטנה.
התקשרתי להורים שלי והסברתי להם שהם מוזמנים לבוא לבקר אבל צריכים לכבד את התנאים שלנו והרצונות שלנו. בינתים הם החליטו לא לבוא. הם יחכו עד שנגיע לארץ בסוף מאי. בגלל "המרחק והנסיבות". הנסיבות הן שאמא שלי בדרך לבי"ח כרגע, למחלקה ההמטולוגית. יש לה נקודות לבנות במעי הדק ולימפה או לימפומה, היא לא בטוחה. הולכים לדבר עם הרופאה. היא תדע עוד שעתיים. מדאיג.
מחר אנחנו יוצאים עם אלמה מהבית בפעם הראשונה. יום הולדת שבוע ואנחנו הולכים לחגוג אצל רופא הילדים. לשקול אותה ולוודא שהכל בסדר.
בינתים הספקתי לצאת מהבית פעמיים. פעם אחת לחנות להשלים ציוד. המוניטור שהיה לי היה משוכלל אבל לא נייד מספיק. הבגדים עדיין קצת גדולים וצריך היה להביא כמה פריטים חדשים. חברה הסיעה אותי לחנות (מרחק של 500 מטר מהבית אבל הליכה ארוכה מדי בשבילי) הקרניבור שמר עליה והרגשתי בטוחה לצאת למשך חצי שעה גם אם קולות פאנטום של בכי של תינוקות ליוו אותי לאורך כל הדרך. היום יצאתי לטייל עד השער של הבניין וחזרה, רק כדי לא להרגיש שאני כלואה כאן. ואני לא באמת מרגישה כלואה (עדיין?). המון אנשים באים לבקר. חיי החברה שלי מעולם לא היו פעילים כ"כ.
אני מרגישה שלמדתי המון מבלוגריות אחרות. מה חשוב לעשות (לא להתבייש לבקש עזרה) מה לא לעשות (לתת לכל ה"יועצים" למיניהם לטמטם אותי). אני מודה מאוד לכולכן ואתן יודעות למי אני מתכוונת, נכון?
יכול להיות שמחר יהיה מאוד קשה. אבל היום הכל כ"כ קל ומהנה. אני הולכת לישון ומקווה שיהיה לי לילה טוב ומנוחה נכונה. הקרניבור הבטיח לקום אליה כל הלילה אם צריך. למזלי יש לי שותף מדהים למסע הזה. בקרוב אכתוב איזה פוסט רק עליו. איך הוא טיפל בה לבד ביממה הראשונה לחייה, כשאמא שלה עוד היתה מחוברת לעירוי וקטטר. איך הוא היה שם בשבילי ובשבילה בימים הקשים ביותר. איך באותה הטבעיות שבה הפכתי לאמא הוא הפך לאבא. ולא סתם אבא. אבא טוב ואוהב ורגוע ונכון ללמוד.
יאללה. הולכת לישון ליד המלאך הקטן שלי. לילה טוב.
| |
| כינוי:
בת: 49
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
