החורף גורר עמו, בנוסף לבאסה הרגילה, גם היערכות מיוחדת בגזרת בעלי החיים בבית.
וההיערכות המיוחדת הזאת, כמה מפתיע, לא כיפית במיוחד.
קודם כל – נוהל כלב.
נוהל כלב קשור בעיקר לטיולים, ואצלנו זה אומר 3 פעמים ביום. הוא מפונק, הזקן. מי ש"זכה" בתענוג לקחת את הכלב, והכוונה בעיקר לסיוט שנקרא טיול הערב, חייב קודם כל להיות בכוננות. ולמה? כי בשנייה שתהיה הפוגה קצרצרה בגשם אמא שלי תכריז שאת הכלב לוקחים עכשיו.
ואז מתעטפים במעיל הצבאי (חובה), כפפות (רצוי) וכובע גרב (למשקיענים וגנבים) ויוצאים לעין הסערה. לכלב, אגב, לא צריך לדאוג. זה פשוט לא מעניין אותו. היום כשלקחתי אותו והרוח איימה להעיף אותו באוויר הוא עדיין התעקש לרחרח את אותה נקודה, שמן הסתם נחנכה כבר ע"י הכלב של השכנים.
אחרי כ-10 דקות עד רבע שעה מסתיים שלב ההליכה עם החזרה הביתה, ומגיע השלב השני – הניגוב. (לא מה שאתם חושבים!!!). לוקחים את המגבת שמונחת בחוץ ומנקים לכלב את הרגליים כדי שלא יהרוס את השטיח של הזקנה. עכשיו אפשר ללכת להפשיר ליד מפזר החום.
יש גם נוהל חתולה אבל הוא פשוט יותר – רק לבדוק שהרוח לא לקחה את הקרטון שלה ("בית") ואת המגבת שמונחת בתוכו ("ספה") כדי שיהיה לה איפה לישון בלי שתירטב ותקפא. כן, החתולה נשארת בחוץ. לפעמים מתוך חמלה ורחמים אני מכניס אותה הביתה, מה שאומר שמרגע שאני אחליט שהגיע הזמן בשבילה לחזור החוצה ייקח לי שעה ועשרים דקות בממוצע לתפוס אותה.
והדגים....טוב, הם דגים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane