אה כן, הייתי ב-"שיקאגו".
זה היה לפני משהו כמו 3 שבועות אבל הייתי מבואס מדי ומוטרד מדברים אחרים לגמרי בשביל לכתוב על זה.
אז הנה, עכשיו אני אצא ידי חובתי בכמה מילים.
אם לא רוצים לעשות לשיקאגו עוול עוד לפני שהתחילה ההצגה, צריך לזכור כמה כללים:
- אסור להשוות את זה לסרט.
- אסור להשוות את זה לגירסה הלונדונית.
- אסור להשוות את העברית ולאנגלית.
מי שישמור על הכללים האלו – יהנה.
כי שיקאגו היא הצגה טובה אם משווים אותה להצגות בארץ, לא לגירסאות המלוטשות מחו"ל.
הבעיה הכי גדולה של שיקאגו, מעבר לשפה, היא השחקנים, ובראשם ריטה.
במחזות זמר, וזה דבר ידוע, שחקן צריך לדעת לעשות 3 דברים: לשיר, לרקוד ולשחק.
השחקניות הראשיות יודעות לעשות רק 2 מתוך ה-3.
ריטה היא אולי זמרת גדולה (אני אישית לא מת עליה), אבל שחקנית גרועה ברמות. אובר-אקטינג מוגזם ומעצבן. ליהוק גרוע לתפקיד הראשי ולא מעניין אותי כמה כרטיסים הם מכרו בגללה. היא רוקדת בסדר ושרה מצוין, אבל המשחק, אוי המשחק..
מיה דגן משחקת טוב, שרה טוב, אבל רוקדת...על הפנים.
מגושמת, לא יסודית, סתם עושה תנועות.
ריקי גל וששי קשת מעולים, ישראל קטורזה לא שחקן גדול אבל מלא חן.
בקיצור..היה כיף בסך הכל.
ו....איך אפשר בלי "מר נייר צלופן", הגירסה העברית ל- Mr. Cellophane
אז הנה, למיטב זכרוני...:
"צלופן, מר נייר צלופן
שם כל כך מובן
מר נייר צלופן
אני שקוף, תבינו
אז איך תבחינו
שגם אני עוד כאן?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane