את מדורת ל"ג בעומר שלי עשיתי בחוף פלמחים.
בד"כ זה מסוג המידע שאני נוהג לשמור לעצמי בגלל החשש מזיהוי, אבל בגלל שכל הפאקינג מדינה היתה שם לא נראה לי שאני מסתכן מי יודע מה.
במדורה ההמונית שלנו עברו בערך 30 איש, למרות שלא נראה לי שהיו יותר מ-20 בכל זמן נתון. את רוב האנשים לא הכרתי, אבל מה זה משנה אם יש תפוחי אדמה ובירה?
אז הבאתי את הגיטרה שלי וזו היתה טעות. גם הייתי צריך להיצמד אליה כל הזמן כדי שלא יבוא איזה ערס, יחטוף לי אותה ויגיד שנגמרו לו העצים, וגם בגלל שבקלות אפשר לדרוך עליה/לזרוק אותה/לנגן עליה עם ידיים מפוייחות וכו'.
הערסים, דרך אגב, לא איכזבו.
חוף מפוצץ אומר שיושבים ממש קרוב לערסים מהמדורה שליד, וכל פעם שהם עושים "ערימת ילדים" (כשהם שיכורים) והולכים מכות (כשהל בסדר איתם) פתאום אתה רואה שני ערסים מוטחים על החול לידך.
באיזשהו שלב הצטרפו אלינו שיכורים נחמדים שאילתרו שירים בזמן שאנחנו ניגנו בלוז. לא נראה לי שנקליט משהו ביחד, אין מה לדאוג.
והנה סיכום הערב בקצרה:
1) הגיטרה שלי עברה משהו כמו 10 ידיים, בערך כמו ריקי גל בפנטזיה ממוצעת (שלה)
2) ההספק הקולינרי שלי הסתכם בשני תפוחי אדמה, בצל אחד ושתי נקנקיות.
3) על אלכוהול עדיף לא לדבר. איכזבתי את החברים, אבל לזכותי ייאמר שנהגתי לשם והייתי גם די עייף.
4) ניסו לגנוב מאיתנו עצים, בקבוקי שתייה ואפילו פותחן בקבוקים. לא הצליחו.
5) הגיטרה שלי מריחה כמו....כמו גיטרה ששהתה כמה שעות ליד מדורת ל"ג בעומר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane