קיבלתי צ'ק עלוב ע"ס 60 ש"ח.
אבל גם צ'ק כזה צריך להפקיד נכון? אז נסעתי לבנק, שממוקם בערך מרחק יריקה וחצי מהבית שלי (באוטו!) בשביל להוסיף לחשבון שלי סכום שאפילו לא מספיק לפיצה משפחתית.
אני חוזר לאוטו ומתחיל לנסוע. תוך פחות מדקה אני בבית.
אז זהו, שלא.
אחרי הפניה היחידה שיש לי לעשות עומדת ניידת. מנאייק מסמן לי לעצור בצד.
אבל מה? המטומטם עומד במרחק שלושת-רבעי-היריקה אחרי הפנייה, ולעצור בצד זה אומר שהפונה הבא קורע לאוטו שלך את האמא של הצורה. אז כפי שהתבקש, רציתי לנסוע עוד רבע יריקה קדימה ולעצור אחרי הניידת ולא לפניה.
המנאייק נכנס להיסטריה. האם יכול להיות שרוזנשטיין הצעיר שהוא כרגע עצר עומד לברוח לו?
אז הוא דופק לי על האוטו עם היד.
אני כמובן עוצר. מה הוא רוצה הדפוק הזה?
אז נכון, הייתי בלי חגורה. בכל זאת, הבנק יריקה וחצי מהבית.
אני מוריד את החלון רק בשביל לשמוע נביחות אינסופיות של המנאייק. "כששוטר עוצר אותך אתה תמיד עוצר לפני הניידת ולא אחריה!!!! כמעט דרסת אותי!!!!! (?) תביאי לי מיד רישיון!!!!"
בזמן שאני מחפש את הארנק להוציא את הרשיון אני מסביר לרפה השכל הזה שאני לא יכול לעשות רוורס כשמישהו בא מאחורי במהירות, אחרי פניה, ולא רואה שום דבר. אבל לך תדבר בהיגיון עם מתוסכל במדים.
הוא התעצבן מההסבר שלי. "בן אדם טוב נהיית פתאום מה?"
"נו מה, עשית ממני רוצח המונים??" אני כבר מתעצבן בחזרה. יאללה, שייתן לי את הדו"ח שלי ויילך למלא טפסים.
המנאייק פונה למנאייקית שלידו ומשחרר עוד יציאה תמוהה: "רק אקדח הם מבינים אלה".
עכשיו הכל מובן.
לך תדבר בהיגיון עם שוטר מאנייק שיש לו זין קטן, אבל מרגיש גבר עם אקדח.
אחרי דקה (את זה אני לא מודד ביריקות) המנאייקית חוזרת עם הרישיון שלי. וואלה, בתוקף.
"סע לשלום", המנאייק משנה את עורו באחת.
נסעתי.
ואפילו לא קיבלתי דו"ח על החגורה.