MrCellophane

אוי, כמה זה כאב. כמו דקירה בלב.

שנה שנייה ברציפות שאני הולך למשחק הגורלי של מכבי חיפה וחוזר עם מפח נפש.

ככה זה היה בשנה שעברה.

להסביר למישהו שלא מתחבר לספורט בכלל ולכדורגל בפרט מה זו אכזבה ספורטיבית זו משימה כמעט בלתי אפשרית. יש משהו בספורט הזה שיכול לקחת אותך לשיאים של רגש, לקיצוניות הכי גדולה של עצב ושמחה.

שנה שנייה ברציפות שזה קורה.

הכל נראה טוב, מסתדר.

ואז פתאום משהו משתבש. ונכנסים למתח, על סף התמוטטות עצבים.

ומתחילים לחשוב שאולי בכל זאת, הדקות יעברו והכל יהיה בסדר.

וכמו בסרט רע, שנה שנייה ברציפות, זה קורה בדקה האחרונה ממש.

הולכים הביתה עם תחושת אכזבה שאי אפשר לתאר, בפנים סערת רגשות.

"בסך הכל כדורגל", יגידו מי שלא מבינים.

לך תסביר שכבר שנה המשחק ההוא יושב בראש, וזו היתה ההזדמנות לחוויה מתקנת.

לך תסביר שזו הזדמנות באמת חד פעמית.

לך תסביר שזה באמת כואב לך.