MrCellophane

כן, הפרובוקטור שבי כנראה יצא החוצה עם הכותרת הזאת.

אבל מה שאני חש היום זה בעיקר הקלה. וסוג מסוים של אושר.

על המהפך שחל ברגשותיי כלפי המתנחלים כבר כתבתי, ומאז זה רק החריף.

חיכיתי ליום הזה. נמאס לי כבר מהסרטים הכתומים, מחסימות הכבישים, מההפגנות ומהנאצות.

וכמו שחשבתי - היום אני שמח לאידם של רוב רובם של המתנחלים.

אני שמח לאידם של הרבנים הרשעים וחסרי המצפון, נביאי השקר שאמרו לסרי מרותם שהתנתקות לא תהיה.

אני שמח לאידם של המטומטמים הסהרורים שאתמול עדיין אמרו "נחגוג פה גם בשנה הבאה, לא יהיה פינוי".

אני שמח לאידם של הורים שלא בחלו בניצול ילדיהם הפעוטים וסיכונם בהפגנות.

אני שמח לאידם של חוסמי הכבישים ופורעי החוק, שחצו מזמן את גבולות המחאה הלגיטימית והשניאו עצמם על ציבור תמים.

אני שמח לאידם של הפורעים שהספיקו כבר היום לנקב את צמיגיהם של חברי כנסת, אנשי צבא ונציגי תקשורת זרים.

אני שמח לאידם של הנבלות שבחרו להתעלל בנפשם של ילדים בני 19 לובשי מדים, שבסך הכל ממלאים אחר משימה שוודאי לא היו רוצים למלא.

ובכל זאת, יש בי גם צער וחמלה כלפי אותם מתי מעט שאולצו להתפנות מהבתים שבנו בעמל כפיים ובהם התגוררו משך שנים ארוכות, ועשו זאת בהבנה שבמדינת חוק הם חיים.

אותם אנשים שלא ראו צורך להקשות על החיילים אשר דאגו לבטחונם עת ישבו הם בביתם, והתפנו עוד בטרם הגיעה השעה.

ובעיקר, כואב לי על הילדים.

הילדים שהוריהם לא חסכו מהם את המראות הקשים, את הבכי, את הפחד.

הילדים שבגלל חטאי הוריהם ייאלצו לחזות במראות שילוו אותם זמן רב, אולי אף לכל ימי חייהם.

הילדים שבתמימותם לא מבינים למה צריך לעזוב את הבית.

והוריהם השפלים, אף בשעה זו ממש ובהשפעת רבניהם השפלים לא פחות, עדיין נוטעים תקווה בליבם שהתנתקות לא תהיה.