MrCellophane

בילדותי ובנערותי סבלתי ממחלה שבעיני רבים היא חשוכת מרפא - חוסר טאקט.

לא מדובר בחוסר טאקט מלא חן שתוצאותו בחיוך. חוסר הטאקט שלי היה גורם למבוכה, תדהמה , אי נוחות ובד"כ היה נגמר בהתנצלויות בלתי פוסקות.

עם השנים זה פשוט....נעלם.

לא סיבכתי את עצמי, לא גרמתי אי נוחות לסובבים אותי והכל היה בסדר.

ביום שישי קבעתי עם חבר שניסע ביחד למשחק הכדורגל השבועי. קבענו מתחת לבית שלו בשעה מסויימת ואני כהרגלי התייצבתי בשעה הייעודה.

הוא התעכב.

אחרי 5 דקות נשברתי וצעקתי לו מבחוץ.

"מה?" הוא עונה לי בצעקה.

ואני, כאילו דבר לא השתנה, שוכח שאני עומד באמצע הרחוב ואמא שלו נמצאת במטבח, וצועק לו: "מה מה, צא החוצה כבר יא בן זונה!"

לא למדתי כלום.