MrCellophane

הנה כי כן, כהצטרפותה של לוב למשפחת העמים, כך מצטרף אנוכי למשפחת הבלוגרים (כך אומרים נכון?!) הישראלית.

וכל כך למה? ספק אם קיימים בידי סיפורים מסעירים בעלי זיקה כזאת או אחרת למציאות היומיומית האפורה, ספק אם יש בידי די בדיות כדי לרתק את ההמונים דווקא לבלוג שלי וספק גדול אף יותר אם יוכתר הבלוג הזה דווקא למלך הבלוגים של הביצה המקומית.

ובכל זאת: זמן יש (וכמה אנשים כבר יכולים לומר את זה?), רצון יש, והתחבטויות חוץ-אינטרנטיות ולבטים טרנס-אטלנטיים - יש ויש. או במילים אחרות: בא לי לכתוב, תירו בי.

אז מכיוון שזו בכל זאת פעם ראשונה הנה מספר פרטים משמעותיים להבנת נפש המחבר:

סטודנט למשפטים באוניברסיטה כלשהי (כלומר מסתוריות בגרוש)

מתנסח בצורה מנופחת ונבובה

כותב סיפורים מנופחים ושירים נבובים

מנגן על גיטרה ושר כשאף אחד לא שומע

ואי אפשר בלי אהבה: אז בואו נגיד שאם תביאו בפניי את האישה המושלמת בשבילי: יפה, חכמה, מצחיקה, זורמת ושאר תכונות נשגבות - אני כבר אמצא סיבה למה בינינו זה לא יעבוד לעולם. צפו להמשך.

נראה לי שאת האנקדוטות בעניין האהבה אשמור לפעם הבאה, שהרי בעוד זמן לא רב עלי לסור להרצאה שתהפוך אותי לבעל ידע רב יותר שלא יתרום לי מאומה בתור של לשכת התעסוקה.

אכן עצובים הם הימים בהם מתבדחים להם הסטודנטים למשפטים מי ישמור למי על התור בדרך לדמי האבטלה המיוחלים ומי יקבל את ההצעה המפתה להמשיך לעבוד במקום ההתמחות גם לאחריה - בכפוף כמובן לתנאים המבזים של ההתמחות עצמה.

ולאלו מכם שמסיבה השמורה עמם שונאים עורכי דין הריני להבהיר: את הצביעות, תאוות הבצע והיכולת לשקר בלי למצמץ רוכשים, אם בכלל, בתקופת ההתמחות ולכן אין מקום לשנאת הסטודנטים למשפטים שעדיין לא פיתחו את היכולות הללו.

אוסיף ואומר לאותם אנשים, שאם ברצונם לשנוא אותי אני מבטיח לספק להם די והותר סיבות לעשות כן, סיבות שכל קשר בינם לבין לימודי המשפטים מקרי בהחלט.

ובנימה אופטימית זאת - תודה לכם שהייתם איתי, הייתם קהל נפלא.

MrCellophane