הפעם הייתי רוצה לשתף אתכם בחוויה המסעירה שפקדה אותי אתמול בלילה.
אלו מכם שמצפים לתיאורים מיניים תאוותניים מוזמנים להוציא בנימוס את ידם מתוך המכנסיים, אין מדובר בחוויה כזאת.
אז ככה: אם לשפוט עפ"י נסיון של 24 שעות של בעלות על בלוג בישראל, מעטים הם העונשים שעשויים להיות גרועים יותר מכתיבה של בלוג שכזה. מדוע?
אולי כי ביממה האחרונה חלפו במוחי כ-20 נושאים לכתיבה, כ-300 משפטי פתיחה ועוד כ-10,000 משפטים מפולפלים. אולי כי רוב רובם של אלו הופיעו לי דווקא בחזיונות הלילה והפריעו את שנתי ומנוחתי.
כך יצא שבין השעות ארבע וחצי לשש בבוקר (!) התהפכתי במיטה מצד לצד בעוד מאות ואלפים של משפטים רצים לי בתוך המוח ומונעים כל נסיון להרדם. כיוון שהתעקשתי להמשיך בנסיונותיי להרדם לא כתבתי את אותם ההגיגים וכך ירדו לטמיון כ-100 פוסטים. נו, שוין.
כיוון שאתמול העליתי אי-אילו הגיגים בנושא סטודנטים למשפטים, עורכי דין וההבדלים התהומיים בין השניים, הרשו לי לשתף אתכם במה שקרה לי היום.
בערך בשעה 15:00 מצלצל הסלולארי ועל הצג – "שיחה לא מזוהה". משמעותה של הודעה זו מבחינתי היא: "הנה מתקשר מישהו שלא היית עונה לו אם היית יודע שזה הוא / מישהו מהצבא (=רוצים לזמן אותי למילואים = חובה לא לענות) / סתם טעות במספר או לחילופין מתקשר מישהו שפעם בילפת אותו שמכרת את הפלאפון ועכשיו הוא רוצה לבדוק אותך.
למרות זאת ובניגוד להרגלי – עניתי. "שלום, מדברת XXX המתמחה של כב' השופט XXXX מבית המשפט המחוזי בת"א" עונה העלמה מצידו השני של הקו. "השופט קיבל את קורות החיים שלך וגילה התעניינות, הוא ישמח לדבר איתך ביום ראשון בבוקר". "בשמחה" אני משיב, "אני בנהיגה ולא יכול לרשום את המספר". "אין בעיה אני אתקשר עוד שעה" עונה העלמה בטרם הסתיימה השיחה.
כשהגעתי למחוז חפצי ומשלא התקשרה העלמה החלטתי לקחת יוזמה ולאחר בירורי מספר התקשרתי ללשכת השופט המכובד.
להפתעתי ענה לי השופט עצמו משום שהעלמה הלכה זה מכבר לביתה.
השופט זיהה את שמי. "איך הגעת אלי?" הוא שואל.
זה המקום להסביר שאת קורות החיים ששלחתי לשופטי ביהמ"ש המחוזי בת"א (לצורך התמחות, אם זה לא היה ברור) שלחתי בצירוף מכתב פנייה בנוסח אחיד לכל השופטים. נראה שהשופט הנ"ל התרגש מהמכתב וחשב שפניתי רק אליו, זו השערתי.
"קיבלתי את רשימת השופטים מהמזכירות" עניתי לו. "אה, זה מכתב סטנדרטי שאתה שולח לכל השופטים?" שואל השופט בתמיהה. "אני לא שולח ל-כ-ל השופטים", אני אומר (מה שנכון), "אני עושה תחקיר קצר על כל שופט לפני שאני שולח אליו (גם זה נכון).
אלא שכנראה בשלב זה הרגיש השופט המלומד מרומה/פגוע/לא מיוחד או סתם הרגשה מזופתת שהוא עוד אחד מיני רבים ושאל אותי "זה להתמחות? כבר לא אקטואלי, יש לי".
הודיתי לשופט על זמנו ופרשתי להגיגיי.
מסתבר שגם שופטים מכובדים (בית משפט מחוזי!) הופכים להיות ערסים כשזה מגיע לכבוד שלהם.
אין ספק, הוא הראה לי מה זה. נו, שוין.
בכל מקרה בשבוע הבא יש לי ראיון אצל שופט אחר, מבטיח לעדכן.
עד כאן להפעם.
MrCellophane