אני שונא כשהרגע הזה מגיע. אפשר להרגיש את החום מצטבר בחלל הבטן ועולה למעלה לאט לאט, שורף את הגרון בדרכו החוצה ולבסוף מקבל ביטוי במילים: "עשיתי טעות".
שכבתי איתה. זו היתה טעות.
לא בגלל שאני בן 24.5 והיא עוד לא בת 19, גם לא בגלל שהיא נפרדה ממישהו לא מזמן על רקע טענותיו שהיא מזכירה את שמי יותר מדי וכנראה שיש לה משהו אלי.
זו היתה טעות כי בתוך תוכי אני יודע שהיא רוצה יותר ושאני לא. והטעות האמיתית היא שנתתי לה להבין שיש סיכוי וזה תלוי בהרבה דברים...בקיצור מרחתי אותה בשטויות.
היום היא התקשרה ולא עניתי.מה כבר יש לי להגיד לה? אני צריך לסדר את הראש לפני שאני אעשה עוד שטויות.
הבעיה האמיתית היא מה שאני מכנה "הפרדוקס של האהבה" וזה הולך ככה:
היא תבין שאני לא רוצה אותה, סתם זיינתי אותה ויצאתי מניאק. זה בדיוק מה שיגרום לה לרצות אותי עוד יותר, לא יעזור כלום. ומה הקטע? שאם הייתי חמוד ומלטף ורגיש ורומנטי אז היא היתה (כנראה) מאבדת עניין. ככה זה עובד. עכשיו היא תתקשר לחברות שלה ותספר להם איך הבן זונה הזה אפילו לא מחזיר טלפונים וכמה שגברים הם מניאקים.
ואני אומר לכל הנשים באשר הן: אנחנו, הגברים, לא מניאקים.
אלפי שנות אבולוציה אילצו אותנו להיות מניאקים כדי שבחורה תרצה אותנו, כי הרי אם היינו חמודים לא היה מתפתח המין האנושי.
אז אם תסלחו לי, עכשיו אני צריך להתקשר לחברים שלי ולספר להם שקרעתי לה את האלוהים אתמול בלילה והשארתי אותה עם טעם של עוד.
בכל זאת, צריך לחזק את דימוי המניאק אחרת אני באמת אהיה לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane