MrCellophane

אני MrCellophane כבר 24..לא, 25 שנה ואני אומר לכם שליל הסדר הוא הדבר הכי גרוע שיש. אני אסביר: אני שונא את ליל הסדר. למעשה הדבר הראשון שאני חושב עליו אחרי הסדר בדרך הביתה זה "איזה כיף ששנה עכשיו לא יהיה ליל סדר". נראה כאילו כל שנה יש לי יותר תלונות משהיו בשנה הקודמת, בעיקר הודות לבני משפחתי המורחבת.

כעקרון התלונות מתחלקות לשתי קבוצות: האחת – תלונות קבועות שנוגעות לכל ליל סדר באשר הוא, והשנייה – תלונות לגבי "הפתעות" בשנה מסוימת.

בקבוצת התלונות הראשונה הדברים די ברורים. כל שנה הריטואל חוזר על עצמו. אנחנו יוצאים מהבית ברבע שעה איחור בגלל אח שלי. אמא כבר עצבנית. מגיעים לדוד שלי – פתאום כולם מחייכים..חיבוקים, נשיקות, אז מה אם התראינו ביום שבת לפני יומיים.

מתיישבים ליד השולחן הערוך בחגיגיות. כמו כל שנה אני מקבל את ההגדה הכי קרועה ועלובה. קוראים את ההגדה. כמו כל שנה יוצא שאני קורא כל קטע בו מוזכרות המילים "שדיים", "זרע" על כל צורותיו וכדומה. קולות גיחוך מצידו של אחי שלא התבגר מעולם ומקווה שהצחוק שלו ידביק גם אותי. בממוצע, פעם בשלוש שנים הוא גם מצליח. גם כשכבר נראה שהנה הקטע הבעייתי ימצא את מקומו אצל האמא של דוד שלי ולא אצלי, פתאום היא משחקת אותה שהיא לא יודעת לקרוא/לא רואה כלום/לא מדבר עברית ואז אני זוכה בו בירושה. נגד זה באמת אי אפשר לעשות שום דבר למרות הרצון העז להטיח האשמות בזקנה. מגיעים לאוכל. להגדה כבר לא נחזור. בד"כ נשמעים קולות שיש עוד מה לקרוא ובשלב הזה אני סוחף אחריי את ההמונים ל"מרד ההגדה" שבסופו ידי על העליונה (ועל הכרס שהתפתחה במהלך הארוחה) וההצעה לקריאה נדחית. אז יוצא שאחרי הארוחה כל הזומבים מסביב לשולחן מסתכלים האחד על השני במבט מזוגג וחיוך אווילי אגב השאלה "איפה הפיצוחים?".

קבוצת התלונות השניה לעומת זאת, כוללת בד"כ אירועים ייחודיים לאותה שנה. אני אפרט: לפני שנתיים דוד שלי הביא אותה ביציאה (חוזר על עצמו..עוד תראו): הוא מזמין את המשפחה של העוזרת (!) שלו לליל הסדר. אנחנו מגיעים לביתו של הדוד האדיב (ע"ע הריטואל מקודם) ומשתוממים למצוא חבורת אנשים אותם לא ראינו מעולם ומדברים ביניהם אך ורק רוסית. כמובן שיצא התור שלהם לקרוא הם לא יכלו וכך שוב קיבלתי את הקטע של השדיים..אבל עזבו, זה באמת היה כבר צפוי מדי.

לפני שנה שוב החליט הדוד שלי להביא אותה ביציאה. מכיוון שלבת שלו בת ה-27 יש חבר כבר די הרבה זמן – זה זמן מצוין לעשות אצלם את ליל הסדר ואגב כך לגרור את כולנו לצפון הרחוק. לא עזרו המחאות. כבר בשעות אחה"צ המוקדמות התחלנו בנסיעה. אני נהגתי. כעבור 4 שעות ועצבים הגענו. את החג שאמא שלי מגדירה "משפחתי" עשינו עם אנשים שאנחנו לא מכירים. הנסיעה חזרה – רק שעתיים וחצי. אחי, שהיה אז בדרום אמריקה, חטף את הקללות שלו וצחק על כולנו.

והשנה, כמה מפתיע, דוד שלי הביא אותה ביציאה. אמנם את הנסיעה צפונה הוא חסך לנו אבל בכל זאת סידר פיצוי הולם. כיוון שבינתיים הבת הכריזה על אירוסיה לבחור, הרי שגם צריך להכיר את המשפחה המורחבת שלו, לא כן? (לא!!!) אז השנה, שימו לב: לא רק שהוא מביא את הבחור על משפחתו כולל הסבתא, הוא גם הזמין את המשפחה של דודה שלו!! שוב – אין לי מושג מי האנשים שאיתם אני עושה את הסדר. כאילו שלא שנאתי את זה מספיק.

אבל מה, כמו כל דבר – גם זה יעבור. בצורה דביקה, ואיטית, ומגעילה – אבל יעבור. ומה שנה הבאה? דוד שלי וודאי יביא אותה ביציאה – סדר באילת, אורחים פלשתינאים בשביל הדו-קיום, סדר בבית חב"ד – הניחוש שלי טוב כמו הניחוש שלכם.

ובנימה אחרת – חג שמח לכולם, וליל סדר נסבל...