שעות אחה"צ של יום שישי מוקדשות דרך קבע לכדורגל. גם תשובה מצויינת לשאלה "אתה עושה ספורט?", גם כיף (בד"כ), וגם הזדמנות למעט זמן איכות עם אח שלי. בגלל זה היה לי ממש חבל לוותר על הכדורגל היום למרות שאני עם גב תפוס כבר יותר משבוע. טעות איומה.
כרגיל נוסעים עם האוטו שלי. לא מוכן לנסוע כשהפרא נוהג. הוא מעשן לי באוטו, אני עושה כאילו לא איכפת לי. מגיעים, שלום-שלום, חימום קל.
יש עוד 2 זוגות אחים חוץ מאיתנו. בד"כ הם מבקשים לשחק באותה קבוצה, אני ואחי ממש לא מתעקשים על זה..איכשהו תמיד יוצא שאנחנו רבים כשאנחנו באותה קבוצה. במהלך המשחק יש את הריבים הרגילים. בדרך פלא כל אחד מאיתנו מקבל מוטיבציה מיוחדת כשאנחנו שומרים אחד על השני ומשחקים ביתר אגרסיביות. אחי כמובן יודע שאני עם גב תפוס אז הוא כל הזמן מבקש את הכדור ומנסה לעבור אותי בריצה...0 התחשבות...
בשלב מסוים אחד השחקנים מתרסק לאספלט ואחיו לוקח את הכדור וממשיך לכיוון השער. "אח שלך על הרצפה ואתה ממשיך לשחק?" צועק לעברו אח שלי ועוצר את המשחק. "אם אח שלי היה על הרצפה גם אני הייתי ממשיך לשחק.." אני מתריס לעברו. צחוקים של כדורגל.
ממשיכים לשחק. הכדור מגיע אלי. מחליט לבעוט. טעות. הגב שהיה תפוס עוד קודם בוגד בי, בקושי מסוגל לזוז. בקצב של בן 80 הולך הצידה ומסיים את הקריירה הספורטיבית להיום.
חוזרים הביתה. בקושי יכול לנהוג. מצליח לריב עם אח שלי בדרך. מגיעים. אני מיד נכנס למקלחת ואח"כ משרה את עצמי בבריכה של בנגיי. התקשרתי לגלית והודעתי לה שאני משותק מהגב ומטה ולא יוכל לבוא היום, עד כדי כך.
אז עכשיו נראה שאני אעביר את הסופ"ש כמו החתולה שלי: בהרבה אוכל, הרבה יללות, והרבה עשיית כלום. מיאו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane