MrCellophane

היום היה לי התענוג המפוקפק לבקר את הרופא בקופת החולים. מילא שהגב שלי הוא צל חיוור של עצמו ואני לא מצליח לישון כמו שצריך..אבל לא לשחק כדורגל ביום שישי?? לא נשמע כדבר הזה.

אז ב-10:00 בבוקר אצתי רצתי לי לקופת החולים (כלומר גררתי את עצמי בחירוק שיניים) למפגש בלתי אמצעי עם האורטופד. כבר בכניסה חשכו עיניי – תור האנשים השתרך עד לקצה המסדרון ובקבלה היתה רק פקידה אחת שטיפלה בכולם. תוך פרק זמן נצחי סיימתי את ענייני המנהלה והתיישבתי בציפייה לתורי. השעה היתה כבר 10:50, חצי שעה אחרי התור המיועד. הסתכלתי בדף שהיה תלוי מחוץ לחדר וראיתי שאני מס' 9 ברשימה, כשבפנים נאנק לו חולה מס' 7. הנה סיבה לאופטימיות.

כעבור דקות אחדות מגיעה זקנה שמסתכלת בחוסר אונים על הדף בנסיון להבין ממנו משהו. "אפשר לעזור לך גברת?" אני פונה אליה. "לא. התור שלי ב-11:00, אני הבאה בתור". "גברת...השעה כבר לא כ"כ רלוונטית. הרופא מאחר, הולכים לפי הסדר. את מס' 13, יש לך עוד זמן". הגברת הזקנה מביטה בי בחשדנות. "אני אשאל את הרופא". תשאלי.

בשעה 11:10 לערך יוצא מהחדר הזקן שהיה מס' 8. רבע שעה הוא היה בפנים, ונראה כאילו לקחו לו 10 דקות נוספות לצאת מן החדר בהליכתו האיטית. יכול להיות שהאורטופד הוא איש מקצוע לא רע, אבל מסתבר שקוסם הוא לא.

ואז, עוד לפני שאני מספיק בכלל לקום מהכיסא, מזנקת (!) הזקנה ממקומה ונכנסת לחדר. "אני עכשיו" היא מודיעה לרופא. "יש לי תור ב-11:00". הרופא שואל לשמה ורואה שיש עוד לפחות 4 אנשים לפניה בתור. בו בזמן קמים ה-4 ממקומם ומבקשים מהזקנה לפנות את החדר. אבל שימו לב לזה: הזקנה מסרבת בתוקף לצאת. "אני ב-11:00" היא אומרת וכמעט סוגרת לי את הדלק בפנים. "גברת, אני ב-10:20. אני לפנייך בתור", אני אומר לה ומופתע מהסבלנות שאני מגלה פתאום. שלא במפתיע שאר האנשים היו קצת פחות נחמדים וצעקו לזקנה "צאי כבר מהחדר את מבזבזת לנו את הזמן". הרופא מסמן לי להיכנס ואני נכנס בהססנות אל תוך החדר. הזקנה עוד מתבצרת בפנים.

ואז, משום מקום, נכנסת לחדר אחת הנשים שישבו בחוץ, אוחזת את הזקנה בזרועה ואומרת: "אמא, בואי החוצה. אנחנו אחר כך". [איפה היא היתה עד עכשיו??]

לבסוף עוזבת הזקנה את החדר תחת מחאות. הרופא עושה לי בדיקה קצרה שהפכה את הגב שלי משבור לרצוץ. דלקת בחלק התחתון של עמוד השדרה, רושם לי כמה אלפי כדורים לקחת ביום.

אני יוצא מהחדר וממהר להסתלק מהמקום. הבת של הזקנה מחזיקה אותה לבל תשוב ותעשה סצנות. אני קונה את הכדורים והולך לפנק את עצמי באיזו שווארמה, כי את הכדורים צריך לקחת רק עם אוכל. הקמפיין להחזרת הגב מתחיל כאן.