MrCellophane

לילה. זמן למחשבות, לשקט, לשלווה. לא אצלנו.

כרגע: 5 אורחים, 4 בקבוקי בירה ריקים מתגלגלים על הרצפה, 3 בעלי חיים בתוך הבית (ואחד מהם אפילו לא שלנו), 2 כוסות שבורות ו-1 אלוהינו שבכבודו ובעצמו לא יצליח לסדר את הבית עד שאמא שלי תחזור מחו"ל. תוסיפו לזה מוסיקה רועשת, כיור עמוס עד אפס מקום וערימת כביסה שעולה על גדותיה להשלמת תמונת המצב העגומה.

כפי שאומר הפתגם הידוע – כשהחתול טס לחו"ל העכברים יוצאים מהחורים. ביום שישי אמא שלי טסה לחו"ל והשמחה גדולה. אחרי 3 ימים אני יכול להגיד בביטחון שגם חזיר ממוצע יסרב בתוקף לגור בדיר הזה.

היום הראשון עוד היה בסדר. חלוקת העבודה היתה ברורה: אחי מלכלך, אחותי ואני מנקים. אני מבשל – אחי ואחותי אוכלים (ולא מורידים את הצלחות). עד מהרה התברר שגם בכוחותינו המשותפים אחותי ואני פשוט לא יכולים לנקות בקצב שאחי מלכלך והחלטנו לוותר על העניין.

אז כעת אפשר רק לנחש מה נמצא בתחתית הכיור (הנמלים כבר יאכלו את זה). לגבי הכיור מתנהלת מעין מלחמת מוחות בין שלושתינו, שתכליתה לבדוק מיהו בעל סף השבירה הנמוך ביותר לגבי החיים בתוך הטינופת המצחינה. המפסיד, כמובן, ימלמל "ס'אומו" ויילך לשטוף כלים.

לגבי כביסה – מצב דומה. "אתה לא חושב שצריך לעשות כביסה?", שואל אותי אחי בעודו דורך על הבגדים שלבש שלשום מתישהו. "כן. לך תעשה", אני אומר לו. יש גבול. "טוב", הוא עונה לי בחוסר רצון. כעבור דקה: "תגיד אתה יודע איך עושים כביסה?" ובתרגום: "כמו שאתה רואה אני כבר לא אעשה כביסה, אז גם את זה תצטרך לעשות לבד". החלטתי לוותר ואמרתי שאני אעשה בערב. "מה עם לגהץ?" שואל החוצפן ורואה את החולצה המסריחה שלו מתעופפת לעברו ומחטיאה במעט את הפנים. הבין את הרמז.

ובינתיים: אחי הספיק לשבור את הברז במטבח וכעת יש לנו שם ממטרה, הכלב הבין שאין יותר חוקים והוא יושב על הספה בלי בושה, ורבבות נמלים הולכות בטור מסודר לעבר הקולה שנשפכה על הרצפה אי שם ביום שבת.

עכשיו צריך להרים איזה מבצע לפני החזרה המיועדת של אמי ביום רביעי. התירוץ של "אני חולה" כבר לא עובד יותר (הרופא אישר – הבראתי!) ולכן מצפים ממני למלא את תקן ה"מבוגר האחראי", מה שאומר שאי אפשר פשוט לנסוע לדירה ולהשאיר את הילדים לגורלם. אולי הכלב ייקח את עצמו בידיים ויעשה כלים?!