הדירה התל-אביבית והמאגניבה שלי היא בסך הכל מציאה גדולה.
בתקופה שאנשים מוכנים לשלם 500$ לחודש על מלונה עם שירותים, העסקה שאני עשיתי היא בהחלט לא רעה.
גם הדירה לא רעה, אבל לא נטולת בעיות.
הבעיה שעומדת לאחרונה במרכז סדר היום בדירה - השירותים.
כיאה לימי מיתון, הניאגרה שלנו חסכונית. לא משנה כמה זמן תחזיק את הידית למטה, אחרי 2 שניות הניאגרה מחליטה שדי, מה שירד - ירד, ומה שלא - ישאר בשירותים, ולתפארת מדינת ישראל.
ואכן, כפי שניתן לצפות, אווירת משבר בדירה. כל פעם מישהו מאיתנו נכנס, רואה נייר טואלט שאינו משאיר הרבה מקום לדמיון צף לו בתוך האסלה, ופותח בזעקות שבר.
מיד מוקמת וועדת חקירה אינסטנט שתנסה להתחקות אחר עקבותיו של המחרבן האלמוני שיצא מן השירותים בלא שווידא כי מה שזרק לפנים אכן בדרכו לים התיכון.
אחרי שכל אחד מאיתנו בנפרד מוסר את גרסתו בפני הוועדה ("לא אני", "לא אני" ו-"לא אני") החשדנות עולה והעיניים מתכווצות. מישהו פה מורח אותנו (ולא רק אותנו..).
אתמול אני קורא עיתון במטבח. קול הניאגרה נשמע מהשירותים.
החבר של השותפה יוצא משם עם מבט מרוצה ועיתון מקופל מתחת לבית השחי.
אני לוקח נשימה עמוקה, מציץ.... ונפגע.
נייר טואלט מקופל, מלוכלך, מסריח ומטונף, שט על המים משל היה ברווז גומי באמבטיה.
עם ההוכחה הניצחת והמכריעה (או שמא, המחריאה) אני לוקח את השותפה לשיחה.
המחרבן הסדרתי נתפס.
ואני לא הולך לנקות את השירותים בשבועיים הקרובים.
פוסט בטעם של פעם..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane