הימים האחרונים בעבודה, שהיו מטורפים למדי, לא ממש עשו לי טוב.
אני חוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך, עייף, עצבני, מותש ו....עצל.
אין לי כוח ללכת לסופר אחרי העבודה, אז תוסיפו לזה גם רעב כי אין לי אוכל בבית.
באין ברירה, אני פונה לקופסת ההפתעות הבלתי נדלית - הפריזר.
שם בדרך כלל יש דברים שקברתי בין הררי הקרח ושכחתי מקיומם ושרק מתים לצאת מהכפור.
ה"מציאה" הראשונה - לחם. לחם עלוב, מקומט, ספוג. אחרי שמגרדים את הקרח רואים את פסי הרטיבות, מזכרת
שהשאיר לו הפריזר.
יאללה, לקחתי.
"מציאה" שנייה - קציצות דג. איזשהו שילוב בין נסיכת הנילוס וקרפיון.
יאללה, שיהיה מה לשים בין פרוסות הלחם.
אני מוצא במקרר שקיות קטשופ מהמשלוח האחרון, והנה יש ארוחה.
התובנות:
1. כשהלחם באמת קפוא, שום טוסטר לא יציל אותו.
2. קרפיון הוא דג מעפן. הוא לא טעים, הוא שמן, וחוץ מזה יש בו הרבה עצמות, למרות שזה לא רלוונטי לעניין הקציצה.
תנו להם לשחות.
3. אם אני אקח אחת מהפיצות של השותפה שלי, היא כנראה לא תשים לב.
4. אני לא שבע.
5. החיים בזבל.
בעניין אחר לחלוטין:
לפני זמן מה פרסמתי פה פוסט תחת הכותרת "הרהורים על תוצאות פרשת רמון".
מסתבר שבאיזה אתר שאני לא מכיר מישהו ראה לנכון לשים קישור לפוסט הזה.
כבוד, נראה לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane