"בזיון!!! במקום להאשים ברצח ולשלוח אותו לכמה שנים טובות, ובמקום לשלול לו את הרשיון לצמיתות, זה הפרס בישראל לרצח!!!"
"בקלי קלות אפשר להרוג חפים מפשע, אם אתה עו"ד...בדיחה! הוא צריך לשבת לפחות 20 שנה!"
כידוע, עונשו של דורי קלגסבלד הוקל היום על ידי בית המשפט המחוזי בת"א, כך שירצה מאסר של 13 חודשים במקום 15 שנגזרו עליו בבית המשפט לענייני תעבורה.
והטוקבקים שואגים. מה שאתם רואים למעלה הוא אפס קצהו של ים תגובות של שופטים מטעם עצמם, שמלמדים את שופטי בית המשפט המחוזי איך עושים צדק.
על שני דברים אני מוכן לשים את ראשי, לגבי שתי התגובות המצוטטות מעלה ועל הרוב המכריע של דומיהן:
הראשון - שמי שכתב אותן לא קרא את פסק דינו של בית המשפט המחוזי.
השני - שמי שכתב אותן אינו משפטן, ומעולם לא קרא את סעיף החוק העוסק בגרם מוות ברשלנות.
זה, כמובן, לא מפריע לאף אחד מהם להביע את דעתם המלומדת.
אינני מתכוון להביע כאן, כמשפטן, עמדה בנוגע לגזר הדין המקורי ולפסק הדין בערעור.
קטונתי.
מה שאני כן רוצה לעשות, זה לשפוך קצת אור על פסק הדין הספציפי הזה.
ראשית, המסגרת העובדתית של התיק הזה היא לא זו אותה אתם מכירים.
מה לא אמרו בתקשורת - שהוא היה שיכור, שהוא נהג במהירות מופרזת, שהוא דיבר בפלאפון, שהוא שיקר כשאמר שאינו זוכר דבר מהתאונה.
אבל מבחינה משפטית הכל היה ברור. היתה הסכמה על העובדות הבסיסיות. בכתב האישום, ואני מוכן להתערב שאיש מכם לא קרא אותו, אין טענה שהנאשם נהג במהירות מופרזת או היה תחת השפעת אלכוהול. מה שפרסמו בתקשורת פשוט לא מעניין. השאלה היחידה שהיתה במחלוקת היא מידת רשלנותו.
שופטת המיעוט אמרה את זה בצורה הברורה ביותר - השופט של בית המשפט לענייני תעבורה כתב בגזר דינו עובדות שלא היו חלק מחומר הראיות בתיק. עקרון הסוביודיצה הופר בבוטות ע"י התקשורת.
אגב, כל השופטים דיברו על הלינץ' הציבורי, והשופטת שבח אפילו דיברה על הטוקבקים (למיטב ידיעתי, לראשונה בפסק דין פלילי).
השורה התחתונה - הציבור פשוט לא יודע על מה התנהל המשפט.
אני בטוח שלא רבים יודעים, שאם בית המשפט היה נותן את העונש המקסימלי הקבוע בחוק - העונש היה שלוש שנות מאסר.
כן, זהו. זה החוק.
אבל זה מילא. הרעה החולה האמיתית של כותבי הטוקבקים (ושל הציבור, בעצם), היא הבטחון המופרז שהם יודעים טוב מכולם מה העונש הראוי, שהשופטים לא מבינים שום דבר.
תורת הענישה (פנולוגיה) היא מורכבת, מסועפת ומקור למחקרים רבים מספור.
על רגל אחת אפשר לציין את השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בגזרו את הדין:
הרתעה, גמול, שיקום, מניעה (ע"י הרחקת העבריין מהחברה), מניעת נקמה (מצד הנפגע), גינוי ועוד כהנה וכהנה.
כל מקרה ונסיבותיו. לפעמים ילך ביהמ"ש בדרך של ענישה ממשית לצורכי הרתעה, ולעתים יגברו נסיבותיו האישיות של הנאשם וביהמ"ש יבחר בדרך של שיקום.
אלא מה?
האזרח הקטן מכיר שיקול אחד בלבד - הגמול.
הרגת - זה לא משנה אם רצחת, הרגת, או גרמת מוות ברשלנות - מגיע לך מאסר עולם, כי מי שהרגת איננו.
וכך, מרשה לעצמו כל זב חוטם בן 13, או לחילופין כל אורז קופסאות בן 30, לקבוע שהשופטים מטומטמים, שמערכת המשפט גרועה, שמגיע לו לפחות מאסר עולם ושיסרסו אותו, על הדרך.
מה לעשות, לכתוב טוקבקים לא עולה כסף, ואין קנס על טיפשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane