שעה אחרי שקבענו היא שלחה לי SMS. "אתה בא אלי רק בשביל לשכב איתי?"
"גם, לא רק", החזרתי לה את התשובה הקלושה היחידה שעלתה לי לראש. זה לא שמיד אחרי שאנחנו מסיימים את עניינינו אני מתלבש והולך, אבל אין ספק שאם היא היתה אומרת לי שהיא במחזור או משהו לא הייתי בא.
כבר 4 חודשים שזה נמשך בצורה הזו. נפגשים פה ושם ומסיימים את הערב אצלה בדירה. לכאורה זה ברור לשנינו שמשהו רציני לא ייצא מזה למרות שהיא אמרה/רמזה כבר כמה פעמים שהיא רוצה. לא היה יום אחד שהיא לא התקשרה או שלחה SMS אחד לפחות. ממש כל יום. זה הציק לי, ואמרתי לה, וזה נמשך. בשלב מסוים כבר הרגשתי שהיא חונקת אותי וחשבתי על פסק זמן, ואז באה ההודעה הזאת.
אחרי ההודעה באה שיחה. "השיחה".
במשך שעתיים הסברתי לה איך ולמה היא הצליחה לעשות כל טעות אפשרות. איך היא היתה מתקשרת אלי בשביל להגיד לי שהיא שרפה 800 שקל בשופינג או להתבכיין שמחר היא צריכה לבוא לצבא 3 שעות מוקדם יותר. איך היא היתה מספרת דברים שמספרים לחברות מפגרות בנות גילה ולא לבחור שמבוגר ממנה ב-6 שנים ואיך במקום להצניע את פער הגילאים בינינו היא החליטה להראות לי את הצד הכי ילדותי שלה. וכמובן – איך היא לא הפסיקה להתקשר כדי לספר לי שטויות ולשלוח SMS על כל דבר שמישהו אמר לה ואיך היא חנקה אותי למרות שהיא ידעה שאני לא מעוניין בקשר שכזה.
120 דקות, שברובן ככולן אני דיברתי והיא שתקה.
להפתעתי, היא הסכימה איתי. לא חידשתי לה כלום. היא לא יודעת להסביר למה זה היה ככה.
"זו לא שיחת סיום", אמרתי לה. "אני עושה את זה בשביל שנבין אחד את השני טוב יותר ושלא יהיו אי-הבנות".
היום שאחרי השיחה הזאת היה היום הראשון ב-4 החודשים האחרונים שהיא לא התקשרה או שלחה SMS. גם לא ביום שלמחרת. שקט.
והיום אני מקבל ממנה הודעה. "יעל פנדריך בטוח הולכת הביתה!!".
לך תדבר אל הקיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane