MrCellophane

יום עבודה.

מכנסיים שחורות מחוייטות, חולצה לבנה מכופתרת.

לא מתחיל את היום בלי קפה הפוך גדול ומושקע.

צריך להתעורר, עוד מעט יש דיון.

אני לוקח שלוק מהקפה, העיניים לא סרות ממסך המחשב.

הרגשה מוזרה. אני מתעלם.

עוד שלוק.

עכשיו כבר אי אפשר להתעלם.

מבט למטה מגלה - על החולצה הלבנה והבוהקת שלי יש איים איים של כתמי קפה הפוך מושקע.

לא נורא, אני חושב לעצמי.

במקרה הכינותי לי מראש, מבעוד מועד, ולמקרה חירום, חולצה לבנה בארון. שיהיה.

היא תקועה שם כבר כמה חודשים, כמעט שכחתי שהיא שם.

ולא סתם כמעט שכחתי שהיא שם - הספקתי לשים עליה קלסרים, עניבה, ניירות לגריסה ושקיות של סוכר.

אני מוציא את החולצה ומגלה, כצפוי, שהיא הרבה יותר מטונפת מזו שנמצאת עלי, עם איי הקפה.

במקום הפסקת צהריים, הלכתי הביתה להחליף חולצה.

בדיעבד מתברר, שהכתמת החולצה בקפה היה אחד החלקים היותר טובים של היום שלי.

עוד יום כזה ואני מתפטר.

מקווה ששלכם היה יותר טוב.