MrCellophane

אם לשפוט לפי היום הראשון של השבוע הזה, הוא לא הולך להיות טוב יותר מקודמו.

אני מגיע לעבודה, עוד לא מספיק להניח את כוס הקפה (שלשם שינוי לא נשפכה עלי) וכבר נשאב למערבולת הלחץ, המשימות ו.....הבוסית.

הבוסית, מסתבר, הגיעה לעבודה במצב רוח גרוע במיוחד.

למרות זאת, משימתה לגרום לי להיות אומלל יותר ממנה, מושגת בקלות מפתיעה.

היום עובר לאט. אני פקעת עצבים.

בשלב מסוים אני מקבל מייל מחברה לעבודה. "רוצה לבוא להפסקת סיגריה?"

אני מחכה שהבוסית תלך ומשיב בחיוב.

אנחנו מוצאים מקום לשבת ואני מצית לעצמי סיגריה, עניין טבעי לחלוטין אם מתעלמים מהעובדה שאני לא מעשן.

היא מסתכלת עלי בתדהמה. "חשבתי שאתה לא מעשן", היא אומרת. "אני לא", אני משיב לה ולוקח לעצמי עוד שאיפה ארוכה.

וסיגריה מבחינתי היא אירוע נדיר. שמורה רק לחו"ל או לרגעים קשים ועצבניים במיוחד.

אני יושב איתה ויורה את כל קורות היום. היא לא אומרת כמעט שום דבר, רק מהנהנת.

בשלב מסוים אני מגיע לפילטר, כמו נרקומן יונק עד שאני מרגיש את החום באצבעות.

"יש לך שתי אפשרויות", היא אומרת. "או שאתה משלים עם זה שהסיגריה נגמרה, או שאתה לוקח עוד אחת".

אני לוקח עוד אחת.

ככה זה לא יכול להימשך.