אני הולך ברחוב, מרחק של כמה מאות מטרים מהדירה, אחרי יום עבודה.
מרחוק אני רואה 3 נערים שמצמידים איזשהו נייר לשמשת הרכבים החונים. הם עובדים בשיטתיות ולא מפספסים אף רכב.
אני מצליח לזהות שגם הרכב שלי נפל קורבן וחולל ע"י הנערים.
הסקרנות גוברת עלי.
לפני שאני עולה לדירה אני מסתכל לראות מה כתוב בנייר/פתק הזה שהוצמד.
הפתק לכאורה כתוב בכתב יד, אבל רואים שמדובר בעותק מצולם.
כמו שנאמר, "לא נגענו":
שלום!
בעל הרכב אני מעוניין לקנות את הרכב אני רציני
צור קשר
גיל: 052:XXXXXXX
מיד נתמלאתי קנאה בגיל, שיכול כנראה להרשות לעצמו לקנות רכבים מכל הבא ליד, ולרכוש כל שאוותה נפשו.
ואת כל הרכבים הוא רוצה - מכל הסוגים ומכל המינים, מהמרצדס המפוארת שחנתה לידי ועד הפיאט אונו שחנתה ממול.
והוא רציני, גיל.
הכל הוא יקנה. את כל המכוניות ברחוב.
חשבתי לחמוד לצון, להתקשר למר גיל ולהודיע לו שהגעתי לכלל מסקנה שהוא-הוא האיש לו אני מעוניין למכור את רכבי.
אחרי הכל, נמאס מהטרחנים, מתעתועי בעלי הסוכנויות וממתענייני השווא.
אני מחפש מישהו רציני.
וסחפו אותי מחשבותיי, וכבר חשבתי להגיד לגיל שרק יבוא לראות את הרכב, שממתין לו באיזה סביוני ראש-הנקרה או משהו כזה, ושאני מסכים להצעת המחיר המגוחכת שהוא ככל הנראה היה מציע לי, רק שיבוא.
גם חשבתי להגיד לו שהרכב שטוף, רחוץ וריחני, ובדיוק עבר בדיקה מקיפה במכון....שקר כלשהו.
באותה הזדמנות אולי גם הייתי שואל אותו אם יש לו מים בברז.
ירדתי מזה.
עברו הימים שהייתי עובד על אנשים בטלפון.
היום אני בחור רציני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane