MrCellophane

ואז דיברנו עלי.

אין ספק שהשנה האחרונה היתה דרמטית בחיים שלי.

שנה של קשיים, הישגים, משברים, דאגות, פרידות, התפרקות והתייצבות.

היציבות שכל כך אפיינה אותי כל חיי התערערה בשנה הזאת, אף על פי שבזמן האחרון חזרה לעצמה.

עכשיו הכל בסדר, אמרתי לה.

ודיברנו.

על העבודה שלי, שהיא התגשמות של חלום, למרות שלעתים היא בלתי נסבלת בכל מובן וככל הנראה מיציתי אותה.

על זה שכולם אוהבים אותי שם, כמו במקומות העבודה הקודמים.

על החברים שלי, שבאמת יעשו בשבילי הכל.

על האקסית שלי, שלמרות הכל אנחנו מצליחים לשמור על קשר יפה ומיוחד.

על המשפחה שלנו, שלמרות כעסים פה ושם לעולם לא הייתי מחליפה באחרת.

ואז היא שאלה אותי את השאלה הבלתי נמנעת, זו שהיא שיקלול של הכל, שהכל מתנקז אליה, השורה התחתונה.

שאלה שגורמת לך לחשוב.

"האם אתה מאושר?".

"לא", עניתי לה.