כמה כיף ללכת לישון ולהתעורר כשהשעון מראה 12:52.
כן כן, הצלופן לקח יום חופש. סגור לרגל שיפוצים, שביתה, תשימו איזה שלט שאתם רוצים.
היום אני לא עובד.
כמובן שלפי העקרון שלכל דבר יש מחיר, החליטו במשפחה לסנג'ר אותי לעשות על האש.
אמא בבישולים לקראת ליל הסדר הידוע לשימצה, אז אני אמור לדאוג שיהיה מה לשים על השולחן עד מחר בערב.
בתפריט - סטייקים (פילה ואנטריקוט מייד אין טירה), פרגיות (סטייקים ושיפודים) ונקנקיות (שיהיה משהו גם לכלב).
כרגיל, לפני מלאכת הקודש, צריך לשמן את המנגל.
התרגיל הידוע של הבצל הטבול בקצת שמן, שעדיין לא מונע מהבשר להידבק אבל הוא כבר חלק מהריטואל.
אז אני מתחיל לשמן את המנגל, שעושה עצמו מתמסר לשימון.
או אז, פתאום, ללא שום התרעה או סימן מקדים, פורצת לה להבה גדולה מתוך המנגל.
אינסטנקטיבית אני קופץ אחורה.
חם לי בפנים.
מיד אני נכנס הביתה להערכת נזקים.
אני מסתכל בראי והנה חשכו עיני. או יותר נכון - אורו עיני.
בקצה הפדחת, אני רואה קווצות שיער שרופות. לבנות.
בקיצור, אני נראה כמו איזה ילד הומו בן 15 שצבע את קצה השיער.
כאחוז אמוק אני תולש בידיי את השיער הלבן (שכמובן נתלש בקלות כי הוא, אה, שרוף).
נותרו עוד כמה שערות ששרדו את המתקפה.
ועכשיו אני מתלבט אם לגזור, או אם לעוף מחר לספרית, או גם וגם.
"תאונת עבודה", כמו שאומרים בחדשות כשמחבלים מסתבכים עם המטענים שלהם ונשרפים קצת יותר ממני.
אבל הסטייקים? סבבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane