כחובב טניס מושבע, לא חשבתי אפילו לפספס את המפגש של נבחרות ישראל ואיטליה במסגרת גביע דייויס.
כמעט 9 שעות העברתי היום במרכז הטניס ברמת השרון, ונראה לי שלא הייתי יכול להיות מותש יותר אם הייתי משחק בעצמי.
הצטיידתי בכרטיס למקום מסומן, בקבוק ליטר וחצי של מים מינרליים (שנגמר כעבור כשעה) וקרם שיזוף ונסעתי לאיצטדיון.
אם יש מקום בארץ שראוי להיקרא "צוואר בקבוק", הרי זו הכניסה לאיצטדיון הזה.
גם אם יהיו שם רק עשרה רכבים יווצר של פקק, שלא לדבר על מצב שבו מגיעים לחור הזה 5,000 צופים.
מזג האוויר היה מתעתע.
בהתחלה היה חם-אש-גהינום, נמרחתי כל 25 דקות והרגשתי שאני נמס.
אח"כ ירדה השמש וקפאתי מקור.
וכאילו שזה לא מספיק, נאלצתי לאכול 2 נקנקיות בלחמניות מקמח מצה.
אבל בסופו של דבר, יום חווייתי הסתיים בשני נצחונות של הישראלים על יריביהם האיטלקים העדיפים, בדרך להפתעה גדולה.
אני בקושי מצליח להשאיר את העיניים פקוחות, ואולי עדיף שאני אתן להן להסגר.
מחר אני הרי הולך לראות גם את משחק הזוגות.