כצפוי, כמה וכמה אנשים שאלו אותי את השאלה המתבקשת "על מי נכתב הפוסט", ואני עניתי את התשובה המתבקשת "זה? זה בכלל פרפרזה על שיר".
אבל זה נכון.
באמת מדובר בפרפרזה על שיר, שכוללת שילוב של מציאות ודמיון.
ומעשה שהיה כך היה:
לפני חודש בערך הייתי בהופעה של שלומי שבן. במסגרת ההופעה (המעולה, דרך אגב) הוא שר שיר שעתיד לצאת באלבום השני שלו ושקוראים לו "אינטואיציה", על בחורה שהיה איתה בקשר. השורה החוזרת בשיר, זו שמסיימת כל בית, היא "חוץ מזה, היא לא היתה אינטיליגנטית בכלל".
ואני ישבתי שם בהופעה, ופתאום נזכרתי בה.
הכרנו כשאני הייתי בן 20, חייל, והיא היתה בכיתה י"א, בת 17.
בהתחלה היינו ידידים, אחר כך קצת יותר, אחר כך הרבה פחות, ובאיזשהו שלב חתכתי את העניין.
והיא היתה, בלשון המעטה, לא אינטיליגנטית בכלל.
למעשה, היא היתה הבחורה הכי פחות אינטיליגנטית שהייתי בקשר איתה.
השיחות היו מצחיקות, הנסיון המיני שלי היה די דל, והיה לי נוח להתעלם מזה שהבחורה היתה קצת נעל.
בשלב כלשהו, הרגשתי שזה קצת יותר מדי.
זה היה אחרי שהיא אמרה משהו כל כך מפגר, שגילה בורות בנושא כל כך בסיסי, שגרם לי באותו רגע להבין שאני לא רוצה להיות בקשר איתה יותר.
התחלתי קצת להתחמק, קצת לא לענות.
וכן, פעם אחת אפילו נתתי לחבר שלי לענות והוא אמר לה שזה לא המספר שלי יותר.
והיא באמת לא הבינה. הרמזים לא נקלטו.
הקשר הזה בסופו של דבר דעך לאיטו, ומשנת 2001 למעשה נותק לחלוטין.
אצלי הוא מתוייג כשפל ביחסיי עם נשים, הן בגלל דלות המוח, הן בגלל המראה החיצוני שלה, והן בגלל הזמן הרב שלקח לי לשים לזה סוף.
וכששלומי שבן שר על הבחורה הזאת שלו, שלא היתה אינטיליגנטית בכלל, נזכרתי בה.
ואז עלה לי הרעיון, לעשות איזושהי פרפרזה על השיר הזה,"אינטואיציה", ולכתוב עליה.
אז חלק מן הדברים הם מציאות שהיתה, בחלק העברתי את רוח הדברים וחלק פרי דמיון.
כי כפי שבוודאי ברור, היא לא התקשרה, ובוודאי גם לא תתקשר, לשאול על מי נכתב הפוסט.
כי בכל זאת עברו כבר 6 שנים, על הבלוג היא מן הסתם לא יודעת ומה שבטוח - היא לא היתה מבינה שמדובר בה גם לו ידעה.
אתם יודעים, היא לא הבינה שום דבר.
פשוט, היא לא הבינה שום דבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane