נוסע על הכביש המהיר, השעה שלוש בלילה. איזה כיף לנסוע בשעות האלה..מזג אוויר למופת, אפס תנועה, שירים יפים ברדיו. אני יורד מהמהיר ועומד ברמזור. כשאני מתחיל בנסיעה אני רואה 2 דמויות במרחק של כ-50 מטר ממני, מנסים לעצור טרמפים. שלוש בלילה.
לא עצרתי.
אני לא אתיפייף ואגיד לכם שלא עצרתי כי נורא מיהרתי, וגם לא כי אני לא מעלה זרים לאוטו בשלוש בלילה. לא עצרתי כי הם חרדים. ולמרות שהייתי סקרן מה יכולה להיות שרשרת האירועים שתביא שני חרדים לעמוד על הירידה מהמהיר ולעצור טרמפים בשלוש בלילה, ויתרתי על התענוג לברר.
כשחייל מנסה לעצור טרמפ במקום שכוח-אל אתה יודע שהוא שם כי איתרע מזלו ושם נמצא הבסיס שלו והוא חייב להתייצב איפה שאמרו לו. חוץ מזה במובן מסוים הוא עומד שם בשבילך, וגם אתה היית חייל פעם – אז אתה עוצר. ואני באמת נוהג לעצור לחיילים.
קורה לפעמים שכתוצאה ממקרה חירום כלשהו אדם נאלץ לבקש טרמפ בשעה לא שגרתית. אבל כשאנשים מתכננים את ענייניהם כך שכל נסיעה שלהם תהיה בטרמפ זה כבר ניצול. כאילו לא מספיק שהם מקבלים כסף על לימודים כשאני משלם עליהם, לא עובדים לפרנסתם ולא משרתים צבא, עכשיו אני גם צריך לקחת אותם ממקום למקום.
ואם כבר הייתי עוצר טרמפ לחרדי, הלה וודאי היה נושא עיניו השמיימה, ומודה לשם על ששלח אותי אליו. ואני? אני בכלל צריך להודות לו שבזכותו הפכתי להיות שליח אלוהים חיים.
אז לא עצרתי. אפילו לא בשביל להגיד לו שייקח את הכסף שלי שאני נתתי למדינה והיא נתנה לו, וייקח מונית. עליי.
ולסיום, הבדיחה שכולכם וודאי מכירים, אבל אי אפשר בלי:
נהג עוצר בטרמפיאדה. חיש מהר מגיע בריצה בחור חרדי.
חרדי: "אפשר להצטרף?"
נהג: "אני לוקח רק אנשים שמשרתים בצבא"
חרדי: "אני משרת את השם"
נהג: "אז שהשם ייקח אותך"
ויפה שעה אחת קודם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane