לחנית אבן-חן לא הגיע למות.
טלית שכולה תכלת היא לא היתה, אפילו לא קרוב לזה, אבל עונש המוות החמיר איתה.
זהו הסיפור שזכה לשער המוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות.
חנית אבן-חן, בחורה צעירה בת 27, ניהלה רומן גם גבר נשוי בשם אושרי גז. היא התאהבה בו והחליטה שהיא רוצה ילד ממנו. היא הפסיקה ליטול גלולות, בלא ידיעתו, כמובן, ונכנסה להריון. כל מסכת האירועים הזו תוארה לפרטי פרטים ביומן שניהלה.
אושרי גז, מצידו, ניסה בכל כוחו לשכנע אותה לעשות הפלה, אך לא הצליח בכך.
אז הוא חנק אותה למוות.
הסתכלתי על תמונתה המחויכת של חנית אבן-חן, ולא מצאתי בי את הזעזוע המתבקש.
אני יודע שהדברים שאני הולך להגיד הם שנויים במחלוקת, ואולי אפילו מקוממים.
תסתדרו עם זה.
אם חבר שלי היה אומר לי שמישהי עשתה לו תרגיל כזה, רוב הסיכויים שבלב פנימה הייתי חושב לעצמי ש"צריך להרוג נשים כאלה".
חנית מתארת ביומן שלה איך הפסיקה לקחת גלולות למניעת הריון תוך שהיא ממשיכה להציג בפני אושרי מצג שווא כאילו הם מקיימים יחסים מוגנים. היא מתארת את האכזבה שלה כאשר בדיקת ההריון הראשונה שלה הניבה תוצאה שלילית.
היא ידעה שאושרי נשוי והדבר האחרון שהוא רוצה זה להיות אב בעל כורחו. זו גם הסיבה שהיא הסתירה ממנו את ההריון במשך יותר מחודש.
את כל זה היא עשתה ביודעין, באופן מתוכנן ובכוונה תחילה.
"היום קיימנו יחסי מין ללא הגנה. אושרי חושב שאני לוקחת גלולות ואני לא. אני רוצה ילד", היא כתבה ביומן.
לחנית גם לא ממש הפריע שהיא מנהלת רומן עם גבר נשוי.
אמנם העובדה הזאת באה לידיעתה כשבועיים לאחר שהחלו לצאת, אך זה לא מנע ממנה להמשיך במערכת היחסים האסורה במשך חודשים ארוכים, תוך גילויי אדישות לאשתו של אושרי ("אני לא בעדה וגם לא נגדה", כתבה).
אושרי, אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי עד לאירוע, הסתבך עד מעל לראש.
הוא לא הצליח לשכנע את חנית לבצע הפלה, והוא חשש מהמחיר, האישי, המשפחתי והכלכלי, שיהיה עליו לשלם עם ההריון לא יופסק.
הסוף ידוע.
וברור לי שהעונש הראוי לאושרי על פי מידתו, והוא גם העונש שייגזר עליו, הוא עונש של מאסר עולם.
וברור שהסיטואציה אליה נקלע לא תקהה כהוא זה מחומרת המעשה, רצח בכוונה תחילה.
אבל אני יושב ומסתכל בתמונה הזאת של חנית, ולמרות שאני לא אומר "מגיע לה", אפילו לא "היא הביאה את זה על עצמה", אני לא יכול שלא להרגיש שבמעשיה הפסולים היא תרמה באופן משמעותי להתרחשות האירוע.
ואני מנסה, ופשוט לא מצליח לגלות אמפתיה.
אולי כי במסגרת העבודה יצא לי לעבוד על כמה תיקי רצח שהקורבן בהם היה תמים לחלוטין, אולי כי גניבת זרע היא בעיני פשע שכרוך במחשבה פלילית של ממש וראוי למאסר, ואולי כי רומן עם גבר נשוי נוגד את הקודים המוסריים שאני חונכתי עליהם.
ואולי פשוט העבודה הזאת עשתה אותי כל כך חסין, כל כך קהה חושים, שאני כבר לא מזדעזע אפילו מרצח של בחורה צעירה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MrCellophane